וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת (במדבר טז א)
קרח שפיקח היה מה ראה לשטות זו, עינו הטעתו. ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו וכו', אמר אפשר כל הגדולה הזו עתידה לעמוד ממני ואני אדום, לכך וכו' (רש"י בשם התנחומא).
על כוחה של הנגיעה האישית, שעלולה לסמאות גם את עיניהם של גדולים וצדיקים, ועל הדרך להיאבק בה, מסופר בספר 'בדרך עץ החיים' כדלהלן:
הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל סיפר פעם להגאון רבי מאיר חדש זצ"ל, המשגיח הרוחני בישיבת חברון, כי דרכו של רבי יוסף יוזל הורביץ זצ"ל הסבא מנובהרדוק היתה, שכאשר הגיע לעיר אדם גדול והתעורר אצלו הספק האם ללכת לקבל את פניו או לא, היה קודם כל לובש את הפרווה, יוצא מן הבית ומגיע עד סמוך למקום האכסניה של האורח, ושם היה מחליט בעניין. כך היה סמוך ובטוח שבין שיקוליו לא תשתרבב הנגיעה האישית, בשל הטורח הכרוך בהליכה.
"בדרך זאת נוהג אף אני", אמר הגרא"ז לרבי מאיר חדש, "כאשר באים אלי לבקש המלצות. קודם כל אני כותב, כדי שבשיקולים שלי אם לתת את ההמלצה או לא לתת, לא יתערב גורם העצלות. ולאחר שכבר כתבתי את המכתב, אני מחליט אם למסור אותו לזה שביקש".