"ויקחו לי תרומה" (שמות כ"ה, ב')
רק לא כוס תה…
הגאון ר' נתן איינפלד שימש במשך שנים רבות משולח נכבד של כולל 'חזון איש'. פעם הגיע לעשיר אחד בחו"ל, וביקש ממנו תרומה נכבדה. תשובתו של העשיר היתה שאין באפשרותו לתת סכום כזה. אמר: "אתן עשרת אלפים דולר".
"טוב", אמר רבי נתן איינפלד, "רק מבקש אני, אם אפשר, לשתות כוס תה".
ישבו, דיברו בנעימות. כשסיימו, הוציא העשיר פנקס צ'קים ורשם 'ח"י אלפים' והוסיף בחיוך: "אבל רבי נתן, במטותא אל תבקש עוד כוס תה…" (מפי הרה"ח שא"א).
ולא באלמותא
פעם באו שני גבאים מנכבדי הקהל להפרד מהרבי האדמו"ר ה'לב שמחה' מגור לפני צאתם לחו"ל לגייס כספים להחזקת המוסדות. האציל להם ה'לב שמחה' את ברכת הדרך, איחל להם הצלחה והוסיף שתי מילים: "ולא באלמותא!"
תמהו השניים, לא הבינו כוונתו. את ביאורן של שתי המילים התמוהות הללו, הלכו לבקש מפיו של אחיו, ה"פני מנחם". בגאונותו השיבם מיד: "ולמה לא תדעו? הלא כה מתרגם יונתן בן עוזיאל את הפסוק "ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו – כל דיתרעי לביה ולא באלמותא". כלומר, כל מי שלבו רוצה, ולא בכח ובעל כרחו…
("לבם של ישראל" ח"ב הובא ב"ניצוצי תורה")