תקציר הפרקים הקודמים:
בערבו של יום חמישי בשבוע יצא מרנא החפץ חיים לעיר אראני, כדי לטפל בבית המתחוי המחלק אוכל כשר ומבושל לחיילים היהודיים בצבא הצאר. קודם לכן איחר את יציאתו, התענה וערך 'הטבת חלום', לאחר שחזה בחלומו גזירה קשה המרחפת על העיירה ראדין. בבוקר יום השבת פרצה דלקה באסמו של אחד הנוכרים, וכמעט כל בתי העיירה עלו באש למעט 26 בתים, בהם בתיהם של החפץ חיים ובני משפחתו. החפץ חיים יצא לגייס תרומות בוילנא ובערים ועיירות נוספות ושב כעבור עשרה שבועות כשבידיו שלושת אלפים רובלים – סכום קטן מכדי שיספיק לשיקום הבתים הרבים שנשרפו כליל. ביקש החפץ חיים לישב בשלווה, אך צרה נוראה התרגשה על ביתו.
שבועות אחדים נהנה החפץ חיים מהשלווה הברוכה. שרידי הבתים השרופים כבר פונו אל מחוץ לראדין, ותנופת בנייה והתחדשות שולטת בעיירה. הכספים שהביא אתו ממסעו הממושך, והמעטפות שהמשיכו לזרום מכל רחבי רוסיה, ליטא ופולין עם תרומות גדולות וקטנות של הקהילות השונות, כל אלו חוללו פלאות. העיירה החלה להשתקם, גם אם עדיין היתה לפניה כברת דרך ארוכה כדי שתוכל להגיע שוב אל המצב בו היתה לפני שפשטה בה האש.
אלא שסאת הייסורים של אותו צדיק עדיין לא התמלאה על גדותיה, ויד ה' היתה בביתו זו אשתו. בעיצומו של חודש אב לקתה הרבנית פריידא ע"ה במחלה קשה מאוד. בתחילה לא חשבו בני הבית שהמצב שלה אמור לעורר את דאגתם. כולם היו עסוקים בצרכי הרבים, טרחו בהכנת התבשילים עבור התושבים שעדיין לא הספיקו לבנות את בתיהם, הגישו עזרה וסיוע בחלוקת בגדים וכספים וטיפלו יומם ולילה בקשישים ובחולים שנזקקו לכך.
בנו הגדול של החפץ חיים, רבי אריה לייב, שהה באותו היום בנסיעה מחוץ לראדין, בשל היותו עסוק בגיוס כספים ודאגה לענייני הכלל כמצוות אביו. רק למחרת שב רבי אריה לייב לביתו, וכשנכנס לבקר את אמו נחרד לראות כי מצבה הרפואי אינו כשורה.
באותה העת לא היה בראדין רופא מומחה, ורבי אריה לייב מיהר לצאת לעיר הסמוכה כדי להביא אתו רופא שאכן הגיע לראדין ובחן את מצבה הרפואי של רעייתו, אך נאלץ להודות בצער כי אין בידו כלים ותרופות שיוכלו להביא מזור לאשה החולה.
משראו כי כך הם פני הדברים, החליטו בני המשפחה בעצה אחת, לקחת את אמם אל הרופאים המומחים בוילנא הגדולה. לאחר התארגנות קצרה ומהירה יצאה כל המשפחה יחד עם החפץ חיים בעצמו, לדרוש בעצת הרופאים הוילנאים.
הזמן הרב שאבד עד שהתבררה מחלתה של האם, ההמתנה לרופא שלא הביא אתו מזור ורפואה, והנסיעה לוילנא, גרמו לכך שחלף זמן רב עד שהביאו את החולנית את הרופאים בבירת ליטא. לאחר שבדקו את אשת החפץ חיים, קבעו הרופאים פה אחד כי היא איחרה את המועד, וכי אזלו הסיכויים להציל את חייה. "עליכם להתכונן לקראת הגרוע מכל", הם אמרו לבני המשפחה.
ימים אחדים הסתופפו כל בני המשפחה סביב מיטתה של החולה הגוועת, וביום שבת קודש כ"ב אב, השיבה נשמתה הטהורה לבוראה, כשהיא זכה ומזוככת מכל חטא ומכל שמץ של עוון.
במוצאי שבת קודש התקיימה הלווייתה של אשת החפץ חיים, והיא נטמנה בבית החיים של וילנא, כשבני משפחתה וכל מוקירי ומעריכי החפץ חיים המתגוררים בעיר מבכים מרה את לכתה בטרם עת של אותה צדקת זכה וטהורה.
"מעט התורה שרכשתי הוא בזכות אמך", אמר אז החפץ חיים לבנו רבי אריה לייב. בהזדמנות אחרת סיפר לו החפץ חיים כי בהיותו עלם צעיר דובר בו נכבדות על ידי עשירים גדולים שחפצו בו כחתן לבתם, ואף הציעו להעניק לו סכומי כסף גדולים כנדוניה. אך לבסוף גברה ידו של רבי שמעון הלוי אפשטיין מראדין, שהיה אביו החורג של החפץ חיים, והוא לקחו כחתן לבתו ומעשה שהיה כך היה:
החפץ חיים הקדוש נולד לאביו רבי אריה זאב ולאמו מרת דובושה בעיירה זיטל. לפרנסתו היה אביו של החפץ חיים נוסע לוילנא ומלמד שם תורה לבני העשירים, ואלו החפץ חיים נותר עם אמו בזיטל. כשהגיע החפץ חיים לגיל עשר שנים לערך, לקחו אביו לוילנא עמו ושם היה החפץ חיים לומד תורה יחד עם כמה ילדים בני גילו, שהיו חריפים מאוד לשאול שאלות ולפרק קושיות. כך עברו עליו השנים עד הגיעו לגיל 14. באותה עת פרצה באזור מגפה קשה, וגם רבי אריה זאב הכהן היה בין הנספים כשהשיב נשמתו הטהורה לבוראו במוצאי שמחת תורה, כשהוא מותיר אחריו את ישראל מאיר הצעיר כשהוא מיותם ומרוחק מבית אמו.