שאלה: בחור מישיבה טובה הציע את חברו הטוב לשידוך למשפחה חשובה. האבא שמע ממנו את מעלות חברו, והבין עד כמה הוא לומד בהתמדה ובעל מדות טובות, וסגר את השדוך עם בתו, והתחייב לשלם לבחור השדכן 1000 דולרים דמי שדכנות כפי המקובל.
לאחר שהתרשם לטובה מהבחור השדכן, הציע אבי הכלה שידוך ממשפחה טובה עבורו. לאחר מאמצים ושכנועים לשני הצדדים יצא השדוך לפועל, והשדכן נהיה חתן. אמרו לו אפוא, שבמקום לתת לו אלף דולר, הרי עשו עבורו שידוך שגם שווה אלף דולר, ואם כן יצא זה בזה. וכך אכן הסכימו.
לאחר מכן נתעורר אבי הכלה לשאול, שהרי בפועל השידוך שהציעו לו נגמר בקלות תוך זמן קצר, ולעומת זאת, כאשר הוא הציע היתה לו עבודה וטירחה מרובה לשכנע את הצדדים עד שהשידוך נסגר. יוצא אם כן שהוא עשה עבודה קשה תמורת השידוך שהבחור השדכן עשה בקלות. וא"כ יש בזה חשש ריבית.
תשובה: בסיפור שכזה ניתן לראות את יד ההשגחה העליונה, איך שמצוה גוררת מצוה ושידוך גורר שידוך. ולגבי דמי השדכנות – הדבר מותר ואין בזה חשש ריבית.
והטעם, שהנה להלכה נפסק שאסור לעשות עבודה של שירות תמורת עבודה קשה יותר, גם אם מחיר שתי העבודות שווה, כמבואר בשו"ע סי' קע"ו ס"ח שהחזרת עבודה קשה יותר נחשבת ריבית. אך בענייננו אין כלל חשש, משתי סיבות: הראשונה, משום שאבי הכלה התחייב את התשלום לבחור עצמו כדמי שדכנות, ואילו כשהוא שידך את הבחור השדכן, אבי הבחור הוא זה שמחויב לשלם לו דמי שדכנות, כנהוג, וא"כ אין כאן שירות תמורת שירות. וסיבה שניה: גם אם שני ההורים עצמם עשו שידוך אחד עבור השני באופן הנ"ל, כיון שהתשלום על השידוך הראשון כבר נקצב בכסף, יוצא שהשידוך השני אינו בתמורה לכך, וגם הוא מחירו קצוב בכסף. ואילו במה שאחר כך הם מסכימים ביניהם לקזז את הסכום לתשלום זה תמורת זה – בכך אין חשש ריבית. ויעויין בספר התשובות בהלכות ריבית להגר"פ וינד שליט"א ח"ב פרק כ"ד שהרחיב בענין ריבית בעבודות.