החומר הנלמד השבוע בתוכניות דירשו:
דף היומי: מסכת בבא מציעא ו. – יב: ניתן לצפות באתר בשיעורו המרתק של הרב אליהו אורנשטיין שליט"א.
דף היומי בהלכה: מ"ב חלק ב' סימן ק"ס סעיף י"א עד סימן קס"ב ניתן לצפות באתר בשיעורו המרתק של הרב אריה זילברשטיין שליט"א.
מוסר: אהבת חסד חלק א' פרק ג' עד פרק ה' אות ח'
יום ראשון | כ"ט באלול
• שנת הג'של"ב | מת נביא השקר חנניה בן עזור.
סיפורו של חנניה מסופר בספר ירמיהו (פרק כח). כאשר ירמיהו ניבא בפני המלך צדקיהו על חורבנה של ממלכת יהודה, קם לפתע חנניה לְעֵינֵי הַכֹּהֲנִים וְכָל הָעָם וניבא את ההפך בדיוק:
"בְּעוֹד שְׁנָתַיִם יָמִים אֲנִי מֵשִׁיב אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה אֶת כָּל כְּלֵי בֵּית ה' אֲשֶׁר לָקַח נְבוּכַדנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיְבִיאֵם בָּבֶל. וְאֶת יְכָנְיָה בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת כָּל גָּלוּת יְהוּדָה הַבָּאִים בָּבֶלָה אֲנִי מֵשִׁיב אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה נְאֻם יְהוָה כִּי אֶשְׁבֹּר אֶת עֹל מֶלֶךְ בָּבֶל".
ירמיהו הביע תקווה שאכן כך יהיה, אולם הזכיר לחנניה שאם נבואתו לא תתגשם, אזי יחשב לנביא שקר, שכן על נבואת פורענות שלא התגשמה ניתן לומר שהקב"ה חזר בו. חנניה בתגובה שבר את מוטות העץ שהניח ירמיהו על צווארו כסמל לשעבוד, והכריז: "כָּכָה אֶשְׁבֹּר אֶת עֹל נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בְּעוֹד שְׁנָתַיִם יָמִים".
ירמיהו קילל את חנניה שימות עוד באותה שנה. חנניה מת בערב ראש השנה, אולם משפחתו פרסמה את דבר מיתתו רק לאחר ראש השנה כדי להפקיע את נבואתו של ירמיהו. בירושלמי במס' סנהדרין (פרק י"א, הלכה ה') נאמר כי חנניה היה בתחילה נביא אמת, אולם פסקה נבואתו, ולפיכך החל בפרסום נבואות שקר כדי לשמור על מעמדו.
• שנת ה'תשס"א | פרוץ האינתיפאדה השניה.
ההתפרעויות החלו כמחאה על ביקורו של אריאל שרון בהר הבית יום קודם לכן. הפלסטינים פתחו בזריקת אבנים על שוטרים ועל המתפללים ברחבת הכותל. השוטרים שבהר השתמשו כנגד המתפרעים באמצעים לפיזור הפגנות. בעקבות זריקות האבנים פונתה רחבת הכותל המערבי מהמתפללים שהיו בה. עשרות שוטרים נפצעו באירוע זה.
אירוע זה היה הראשון בסדרת אירועים אשר מכונים "האינתיפאדה השנייה", אשר במהלכה ביצעו בני העוולה אין ספור פיגועי התאבדות כנגד יהודים. האינתיפאדה המשיכה עוד כחמש שנים, ובמהלכה נהרגו 1,117 יהודים הי"ד.
יום שני | א' בתשרי ראש השנה
• שנת ד'תשע"ב | נפטר רבי אמנון ממגנצא.
הסיפור על רבי אמנון ממגנצא, מובא בספר 'אור זרוע' (הלכות ראש השנה, סימן רעו), והוא מובא גם בחלק מהמחזורים לפני הפיוט 'ונתנה תוקף'. על פי הידוע רבי אמנון ממגנצא (מיינץ) נתבקש מהבישוף של העיר להמיר את דתו, וביקש שלושה ימים לחשוב על כך. מיד אחר כך נקפו מצפונו על שלא סירב מיד להיענות לדרישתו של הבישוף, וכעבור שלושה ימים לא התייצב בפניו. הבישוף ציווה להביאו בעל כורחו, ורבי אמנון ביקש שיקצצו את לשונו, על שלא דחתה מיד את הדרישה להתנצר. הבישוף ציווה תחת זאת לקצץ את רגליו, שאחרו לבוא אליו, ואת שאר איבריו. קצוץ איברים הובא בראש השנה לבית הכנסת והתפלל את תפילת "ונתנה תוקף" שחיבר אז. עם סיום התפילה הוציא את נשמתו. כעבור שלושה ימים נתגלה בחלום לקלונימוס בן משולם, לימדו את הפיוט וגזר עליו להפיצו בכל קהילות ישראל. הפיוט 'ונתנה תוקף' נאמר כיום בקרב כל תפוצות ישראל.
• שנת ה'תר"ם | נפטר רבי מאיר ליבוש (בן ר' יחיאל מיכל) וייזר זצ"ל ("המלבי"ם").
כבר מילדותו ניכר בכישרונותיו הנדירים והתפרסם כעילוי. בגיל 6 התייתם מאביו ואמו נישאה לאב"ד של העיר וולוצ'יסק (רבי יהודה ליב) שגידל והדריך אותו בלימוד התורה. על פי המסופר כבר בגיל 15 ידע בעל פה את הספרים "עץ חיים" ו"פרי עץ חיים", החל לכתוב את ספרו "ארצות החיים".
הוא כיהן במשך שלוש שנים כרב בעיר וורעשנא שבפולין, ולאחר מכן עבר לכהן כרב בעיר קעמפן (קפנו) שבפרוסיה. לחם בחריפות כנגד ההשכלה הארורה שפשתה אז בפרוסיה, והמשכילים אף ניסו לטרפד את בחירתו לרב.
לאחר מכן עבר לכהן כרבה של בוקרשט, בירת רומניה. לאור המצב הרוחני הירוד בקהילה הדגיש בדרשותיו הראשונות את חשיבות שמירת השבת, כל ליל שבת דרש בעניין פרשת השבוע ומאות מאנשי הקהילה התאספו לשמוע את ביאוריו. נלחם בחריפות כנגד המתבוללים בעיר, שהעלילו עליו בפני השלטונות כי בא לרגל לטובת גרמניה. בשבת, באמצע הדרשה שמסר, אסרוהו והביאוהו לכלא. השמועה על מאסרו הגיעה אל האדמו"ר רבי אברהם יעקב פרידמן מסדיגורא, שהפנה אותה אל סר משה מונטיפיורי. בלחצו של מונטיפיורי, שחרר נסיך רומניה את המלבי"ם, אולם גירשו משטח רומניה.
לאחר מכן כיהן כרב בעיר לונשיץ, חרסון ומוהילוב. גם שם הלשינו עליו בפני הממשלה, ונגזר עליו לעזוב את רוסיה בתוך 24 שעות. יהודי מיינץ הזמינו אותו לכהן כרב בעירם, אך הוא החליט להתיישב בעיר קניגסברג. עדת ישראל בניו יורק רצו למנותו לרב הכולל לארצות הברית, אבל בגלל זקנתו לא הניחוהו מכריו להפליג לארצות הברית. הוא דחה הזמנות לכהן כרב באמסטרדם, פריז, אויהיי הונגריה ובגרודנו ובסופו של דבר נענה לפנייתם של יהודי קרמנצ'וג שבאוקראינה. בהיותו בדרך, בעיר קייב, אפסו כוחותיו ונתעלה לישיבה של מעלה.
פירושו לתורה "התורה והמצווה" הוא מן הידועים במפרשי התורה האחרונים, וכך גם פירושו על הנ"ך "מקראי קודש". הוא משתדל לרוב לפרש את התורה והנביאים על דרך הפשט, כפי שכותב בהקדמתו לספר יהושע: "אין איש מתחזק להפיח רוח-חיים בכתובים בדרך הפשט… כי המפרשים זולתם פנו אל דרך הדרוש אשר אין אנו עוסקים בו עתה". פרט לכך, חיבר המלבי"ם גם את הספרים: "ארץ חמדה", "מדרש הגדה" "עלה לתרופה" ועוד.
• שנת ה'תרע"ד | נפטר רבי יעקב דוד (בן ר' זאב) וילובסקי זצ"ל ("הרידב"ז").
הרידב"ז נולד בל' בשבט תר"ה בעיר קוברין. בילדותו ניחן בזיכרון מופלא. לא למד בישיבה מסודרת, ואת השכלתו התורנית רכש בעצמו. בגיל 23 החל לכהן כרב באזבלין, בשנת ה'תרל"א שימש כדרשן בוילנה (ליטא) ובשנת ה'תרל"ו מונה לרב בעיר בוברויסק (בלארוס).
בשנת ה'תרמ"ז עבר לכהן כרב בעיר הגדולה וילקובישק (פולין), אולם מכיוון שלא ידע פולנית לא הניחוהו השלטונות לכהן כרב. בשנת ה'תר"נ עבר לכהן כרב בסלוצק, וייסד שם ישיבה. הרידב"ז פנה אל הסבא מסלבודקא בבקשה שישלח לו תלמידים מישיבת סלובדקא אשר יהוו את הגרעין הראשוני של ישיבת סלוצק. הסבא שלח ארבעה עשר מתלמידיו המובחרים, בהם רבי איסר זלמן מלצר.
בשנת ה'תרס"ג עבר לארצות הברית, ורבי איסר מונה כרב בסלוצק במקומו. בארצות הברית הוא קיבל את משרת רבה של העיר שיקגו, ועמל רבות לחיזוק בעיית הכשרות החמורה בעיר. בעקבות מאבקים עם השוחטים בקהילה, התייאש מכך. כפי שמעיד על עצמו: "כאשר החלותי לראות את הטרפות שבהעיר והתחלתי לתקן וראיתי אשר כל מה שאעשה תקנות לתקן אתקלקל יותר ויותר… כאשר ראיתי היטב שלא אוכל לתקן… גמרתי בדעתי לעזוב העיר" (שו"ת בית רידב"ז כח). בתרס"ה עלה לארץ ישראל ומונה לרבה של צפת, שם ייסד ישיבה בה למדו כמאה תלמידים. הוא נפטר בצפת בראש השנה ה'תרע"ד.
מבין ספריו הידועים ניתן למנות את "מגדל דוד", "נימוקי רידב"ז", "שו"ת הרידב"ז", "בית רידב"ז" ו"חידושי רידב"ז".
• שנת ה'תש"א | מתקבל חוק מעמד היהודים בצרפת.
צרפת חולקה לשלושה חלקים לאחר שנכבשה על ידי גרמניה במלחמת העולם השנייה. חלק אחד נכבש בידי גרמניה, השני בידי איטליה, ובשלישי הוקמה ממשלה "עצמאית" אשר כונתה "צרפת של וישי", בהנהגתו של המרשל אנרי פייליפ פטן ימ"ש. ב"חוק מעמד היהודים", ביקשה ממשלתו של פטן להוכיח את עצמה כבת ברית ראויה לגרמניה הנאצית. היוזמה כולה הייתה צרפתית טהורה, והגרמנים לא התערבו כלל בתהליך קבלת החוק.
החוק הזכיר בצורה צורמת את "חוקי נירנברג" של גרמניה. במסגרתו הודחו היהודים מכל משרה בשירות הציבורי, מניהול מפעלים ציבוריים, ועד דרגות קצונה בצבא. החוק אפשר לממשל לכלוא במחנות אזרחים בני הגזע היהודי, על פי החלטת הממונה על מחוז מגוריהם, או לחלופין לצוות על מגורים כפויים בהוראתו. בנוסף, ביטל החוק את אזרחותם הצרפתית של יהודי אלג'יריה.
יוזמי החוק הצרפתים האנטישמים לא ראו די בכך, ועמלו על הכנת חוק חדש קיצוני אפילו יותר. עם זאת, יוזמה זו לא יצאה לפועל בסופו של דבר. מדיניות משטר וישי כלפי היהודים, כפי שנתמצתה בחוק, התאפיינה בהפליה ורדיפות ושיקפה היטב את הגישה הלגליסטית של המשטר ואת שנאתו לכל היהודים, הן אזרחי צרפת והן אחרים.
יום שלישי | ב' בתשרי
• שנת א'א' | מסתיימת בריאת העולם, וביום זה חלה השבת הראשונה.
• שנת ה'תש"ב | הנאצים מתחילים את השימוש בגז רעיל.
הגז שבו עשו הנאצים שימוש היה מסוג ציקלון בֶה, שלמרבה האירוניה העצובה פותח בידי הכימאי היהודי פריץ הבר. הנאצים ימ"ש השתמשו בתחילה בשיטה האכזרית שכונתה "משאיות גז". יהודים נדחסו בהמוניהם למשאיות אטומות, ואל תא הנוסעים של המשאית חיברו את צינור המפלט (אגזוז) של המנוע. כאשר החלה המשאית לנסוע, הוזרם גז תחמוצת הפחמן מצינור המפלט לתא בו נכלאו היהודים והם נחנקו למוות.
בהמשך החליטו הנאצים שאין די בכך, ושיטה זו איטית מדי. לפיכך המציאו שיטה אכזרית אף יותר שנקראה "תאי גזים". היהודים היו נדחסים לתאים סגורים במחנות ההשמדה, הפתחים העליונים בגג היו נפתחים ודרכם נזרק הגז. הגז היה גרגירי עד שבא במגע עם האוויר והפך לגז חנק. אין ספור יהודים נרצחו בידי הנאצים ועוזריהם בתאי הגזים, הי"ד.
• שנת ה'תש"א | נפטר רבי סלמאן (בן יוסף) אליהו אליהו.
ר' סלמאן נולד בבגדאד למשפחת סוחרים עשירה שלא שמרה תורה ומצוות. למד בבתי ספר יוקרתיים ומילדותו ניכר בפיקחותו ותפיסתו המהירה. הוא התקבל לאוניברסיטה יוקרתית באנגליה, אולם באחד הימים נכנס לבית המדרש 'בית זילכה' בבגדאד ונדהם לראות את אלפי הספרים והעושר התרבותי הגדול של עמו.
בעידודו של רבי יוסף חיים ("הבן איש חי"), החל בתהליך חזרה בתשובה. כאשר סיפר על כך למשפחתו, ניסו להניאו מכך. ללא ידיעתם המשיך לשקוד על לימוד התורה בבית המדרש, ערך תעניות וסיגופים, הכניס לחדרו בסתר ספרי קודש ותוך פרק זמן קצר היה בקי בש"ס והחל ללמוד קבלה.
רבי יוסף חיים ניסה לשכנע את משפחתו בצדקת דרכו החדשה של בנם, אך הם סירבו להסכים לכך. לאחר שלחץ משפחתו גבר, יעץ לו רבי יוסף חיים לעלות ארצה.
עקב פקחותו ובקיאותו בשפות זרות, מונה למזכירו האישי של "הנציב העליון" הבריטי, הרברט סמואל שהיה גם כן יהודי. כעבור זמן קצר פרש מתפקידו היות ולא הסכים לקצר את זמן התפילה ולוותר על חלק משיעורי התורה לטובת עבודתו.
בירושלים למד בישיבת המקובלים ישיבת רחובות הנהר שבשכונת הבוכרים. הרב סלמאן אליהו נמנה עם בכירי תלמידיו של ראש הישיבה רבי חיים שאול הכהן דוויק, ולאחר פטירתו של זה מונה לראש המקובלים בירושלים. עמד בראש ישיבת המקובלים "עוז והדר" ששכנה בתוך בניין ישיבת "פורת יוסף" ועשרה תלמידי חכמים עסקו בישיבה יום ולילה בקבלה ובתפילה.
על פי המסופר השיב את נשמתו ליוצרה במהלך התקיעות של היום השני של ראש השנה. כתב את פירוש "כרם שלמה" על ספר 'עץ חיים' של רבי חיים ויטאל.
יום רביעי | ג' בתשרי
• יום טוב שבו בטלה האזכרה מן השטרות.
במגילת תענית (תשרי, טז) נאמר: "בתלתא בתשרי בטילת אדכרתא מן שטריא" (תרגום: "בשלשה בתשרי בטלה האזכרה מן השטרות"). על פי המסופר מכיוון שבימי השלטון היווני בארץ נגזר שלא יזכירו שם שמים, החליטו בית חשמונאי שיכתבו שם שמים בשטרות. "וכששמעו חכמים בדבר אמרו, וכי מזכירין שם שמים בשטרות, למחר זה פורע את חובו וקורע את שטרו ונמצא שם שמים מוטל באשפה, ובטלום. ואותו היום עשאוהו יום טוב.
• שנת ג'של"ט | רצח גדליהו בן אחיקם.
לאחר חורבן בית ראשון וכיבוש ממלכת יהודי בידי הכשדים, מינה נבוכדנצר את גדליהו בן אחיקם למנהיג שארית הפליטה מדלת העם, אשר לא הוגלתה בגלות בבל. גדליהו שכנע אותם להמשיך ולסוף את היבולים כרגיל, ואף ירמיהו הנביא ישב עמו במושבו במצפה.
בעליס, שהיה המושל של בני עמון, קשר קשר עם ישמעאל בן נתניה מזרע המלוכה להרוג את גדליהו. יוחנן בן קורח ושרי החיילים שידעו על המזימה, ניסו להזהיר את גדליהו מפניו של ישמעאל, ויוחנן אף הציע להקדים ולהרוג אותו, אולם גדליהו סרב לקבל את דבריהם משום לשון הרע (נדה, סא ע"א).
גדליהו קיבל את ישמעאל בכבוד, אולם במהלך סעודה שערך לכבודו קם ישמעאל יחד עם עשרה אנשים, והרג את גדליהו והיהודים אשר היו עמו, ואף את חיל המצב הבבלי. הרצח גרם לדלת העם, שהיו תחת ממשלתו של גדליה בן אחיקם, להתפזר. מקצתם ירדו למצרים, מחשש לתגובת הבבלים. בכך הושלם חורבן הבית הראשון.
• שנת ה'תמ"ג | נפטר רבי אברהם אבלי הלוי (בן ר' חיים) גומבינר זצ"ל ("המגן אברהם").
המגן אברהם נולד בשנת ה'שפ"ז בעיר גומבין הסמוכה לקאליש. הוא למד בליסא ובפוזנא ולאחר מכן חזר לעירו. הוא שקד על לימוד התורה לשם שמים ולא להתפאר, והתפרנס כמלמד תינוקות ועסק בתורה בקדושה ובטהרה. רק בהמשך, משנודעה גדלותו, באו אליו תלמידים מבוגרים יותר והוא קיבל עליו משרת ראש ישיבה ותפקיד דיין. בשנת ה'תכ"ה החל בכתיבת פירוש על השו"ע חלק אורח חיים, כעבור 6 שנים סיימו וקראו בשם "נר ישראל" אך לא הדפיסו. כאשר בנו (ר' חיים) הביאו לדפוס לאחר הסתלקות אביו שינה את שמו ל"מגן אברהם" והותיר את השם הראשון בראשי תיבות – נ"י.
המגן אברהם הנו פירוש עמוק וחריף עם ליקוט עצום של מקורות מכל ספרי השו"ת. הפירוש התפרסם עד מאוד, הודפס עם רוב המהדורות של השולחן ערוך מאז וזכה ליוקרה עצומה בקרב לומדי התורה.
• שנת ה'תר"צ | נפטר רבי נפתלי (בן ר' משה) טרופ זצ"ל ("הגרנ"ט").
נולד בשנת ה'תרל"א בעיר גרודנא שברוסיה. בילדותו למד תורה מאביו אשר שימש כר"מ בישיבה בגרודנא, ובגיל 15 שלחוהו הוריו ללמוד בישיבת קלם שבראשה עמד אז רבי שמחה זיסל זיו ("הסבא מקלם"). כעבור שנתיים עבר לישיבת טלז ופרק זמן קצר למד בישיבת נובהרדוק בעיר סלונים.
לאחר כשנתיים נוספות עבר לישיבת סלבודקא, שבראשה עמד אז רבי נתן צבי פינקל ("הסבא מסלבודקא"). לאחר כארבע שנים, התמנה למשרת ראש ישיבת "אור החיים" שבסלבודקא. שם החלה להתגלות ייחודיותו במסירת השיעורים וביצירת קשר חם ואישי עם תלמידיו. בשנת ה'תרפ"ד החל לכהן כראש ישיבת ראדין תחת הנהגתו של מרנא החפץ חיים.
ר' נפתלי צבי כיהן כ-25 שנה כראש ישיבת ראדין. הוא התפרסם באהבתו הרבה לתלמידיו. הוא העניק לכל תלמיד יחס אבהי, הכיר את שמו, העיסוק של הוריו והבעיות בביתו. לכל בחור מצוין הציע את עצמו כחברותא, ולעיתים אף העיר תלמיד בשעת לילה מאוחרת על מנת לתרץ לו את אשר הקשה בעת השיעור. לא דרש מתלמידיו להגיע מיד לשלמות בתורה ובעבודת ה', אלא להתעמקות אשר תביאם עם הזמן לשלמות, ולאהבת ושמחת התורה. בישיבת ראדין מסר את שיעוריו המעמיקים והייחודיים שהודפסו לאחר שנים והתפרסמו בכל רחבי עולם הישיבות.
במהלך מלחמת העולם הראשונה סבל סבל רב לאחר שנפגע מרסיס פגז, ובהמשך נפטרה זוגתו. בריאותו התערערה בהדרגה, וחפץ חיים שהה בכל יום ליד מיטתו, ימים אחדים לפני ראש השנה לקה בשטף דם ובמוצאי ראש השנה ה'תרפ"ט השיב את נשמתו ליוצרה.
הגרנ"ט היה ממפתחיה של שיטת הלימוד הידועה כשיטת בריסק, ושיעוריו וחידושיו הנלמדים עד היום בכל הישיבות בעולם, הם מאושיותיה של שיטת הלימוד הישיבתית.
מקום מנוחתו כבוד בבית העלמין היהודי בעיירה ראדין, ובמרחק מטרים ספורים ממנו נטמן מרנא החפץ חיים זיע"א כעבור קצת פחות מארבע שנים בכ"ד אלול תרצ"ג.
• שנת ה'תשע"ב | נפטר רבי גדליה אייזמן.
נולד בעיר ורשה למשפחה שנמנתה על חסידות אלכסנדר. בבחרותו נסע ללמוד בישיבת כנסת בית יצחק בעיר קמיניץ, אצל הגאון רבי ברוך דב ליבוביץ זצ"ל (בעל ה"ברכת שמואל"). תקופת מה גם למד בישיבת קלצק אצל הגאון רבי אהרון קוטלר זצ"ל, שם גם פגש את הגראמ"מ שך זצ"ל, ששימש אז כר"מ בישיבה.
עקב חשש שיגויס לצבא הפולני, נמלט לארץ ישראל ולמד בישיבה ולאחר מכן בכולל, עד שבשנת ה'תש"ד מונה למשגיח בישיבת "קול תורה" בירושלים, שם שימש בתפקידו עד לזקנותו. גדלותו העצומה בחכמה ומוסר הייתה לשם דבר בעולם הישיבות. הוא נחשב למחנך דגול וגידל רבבות בתורה ויראת שמים.
גם לאחר שפרש מתפקידו, לנוכח ההפצרות הרבות הסכים להמשיך ולשמש כיועץ חינוכי לתלמידי הישיבה. הוא הקדיש שעות רבות מדי יום לשיחות אישיות עם תלמידים במקומו בשולי בית המדרש. הוא כונה "זקן המשגיחים", והלך לעולמו בליל שבת ג' תשרי ה'תשע"ב, בגיל 101. דברי תורתו קובצו בסדרת הספרים "גידולי מוסר".
יום חמישי | ד' בתשרי
• שנת ה'תקפ"א | נפטר רבי אברהם (בן ר' יחיאל מיכל) דנציג זצ"ל (ה"חיי אדם").
נולד בעיר דנציג (כיום גדנסק) בשנת ה'תק"ח. בצעירותו למד אצל הרב יוסף ליברמן מפראג. בסביבות גיל שמונה עשרה עבר ללמוד אצל הנודע ביהודה. הוא האמין שאין ליהנות מן התורה, ועל כן עסק במסחר ובאופן לא רשמי שימש כרבה של וילנה.
חיבר את הספרים "חיי אדם" – סיכום ההלכות לשולחן ערוך "אורח חיים", ו"חכמת אדם" – סיכום "יורה דעה". נוסף לאלה חיבר רבי אברהם דנציג את הספר "זכרו תורת משה", סיכום דיני שבת לפי מיונם לשלושים ותשע אבות המלאכה.
• שנת ה'תרצ"ט | הסכם מינכן.
גרמניה, בהנהגתו של הצורר הנאצי אדולף היטלר ימ"ש, תבעה מצ'כוסלובקיה את חבל הסודטים, אשר היה מיושב ברובו בגרמנים. צ'כוסלובקיה סירבה, וגרמניה החלה להתכונן למלחמה. בעלות בריתה של צ'כוסלובקיה החלו גם הן בהכנות. עם זאת, במאמץ אחרון להציל את השלום, כינס ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברליין ועידת פסגה בעיר מינכן שבגרמניה, שבה השתתפו מנהיגיהן של בריטניה, צרפת, גרמניה ואיטליה. צ'כוסלובקיה לא הוזמנה לוועידה, ואף לא בעלת בריתה רוסיה.
האיטלקים, שקיבלו תדרוך מלא מידי בעלי בריתם הגרמנים, הציעו הצעה ניטרלית כביכול על פיה תספח גרמניה את חבל הסודטים בפיקוח מלא של ארבע המעצמות. נציגיהן של צרפת ובריטניה הסכימו להצעה בלי היסוס, בלי להרהר כלל מי באמת עומד מאחוריה.
צ'מברליין חזר לבריטניה והכריז בהתלהבות שהשיג "שלום בזמננו". עם זאת, טענתו הופרכה עד מהרה כאשר גרמניה לא הסתפקה בחבל הסודטים, וטרפה גם את יתרת צ'כוסלובקיה, ובהמשך תקפה את פולין והביאה למלחמת העולם השנייה. יהודים רבים נמלטו מצ'כוסלובקיה ואלו שנשארו חלו עליהם חוקי נירנברג, כמו על יהודי גרמניה. מקהילה בת כ-395,000 יהודים, נספו במהלך השואה כ-250,000 יהודים. הי"ד.
יום שישי | ה' בתשרי
• שנת ג'תתצ"ו | רבי עקיבא נחבש על ידי הרומאים.
• שנת ה'תשנ"ב | רבי עקיבא נחבש על ידי הרומאים.
היה בנו של רבי יהודה לייב הלוי, מחבר ספר "הסולם" על הזוהר. בגיל תשע החל ללמוד אצל אביו והצטרף אליו בנסיעות לרבי מפוריסוב ולרבי מבעלז. בגיל שלוש עשרה עלה עם משפחתו לארץ ישראל והמשיך את לימודיו בישיבת תורת אמת של חסידות חב"ד בירושלים. בגיל שבע עשרה הוסמך לרבנות.
הוא היה אדמו"ר ומקובל, והמשיך את דרכו של אביו בלימוד הקבלה. בין חיבוריו ניתן למנות את: "שלבי הסולם", "דרגות הסולם", "ברכת שלום" ו"אגרות הרב"ש".
• צפו במדור מדהים על פרשת השבוע, מיטב הווארטים הסיפורים והמשלים באור הפרשה.
• צפו בזמני כניסת ויציאת השבת ברחבי הארץ.
שבת קודש פרשת וילך | ו' בתשרי
• שנת ה'תש"ז | משפטי נירנברג.
בעיר נירנברג, התכנסו נציגיהן של ארבע המעצמות, ארצות הברית, ברית המועצות, בריטניה וצרפת, כדי לעשות דין בחיות האדם הנאציות.
במשפטים אלו נשפטו בכירי צמרת השלטון בגרמניה, והואשמו בפשעי מלחמה ובפשעים נגד האנושות. רגע השיא במשפט היה כאשר הוקרן סרט תיעודי שהופק על בסיס חומר שצילמו חיילי בעלות הברית בעת שחרור מחנות הריכוז בגרמניה חודשים אחדים קודם לכן. אפילו חלק מהנאשמים פרצו בבכי והביעו חרטה על מעשיהם. שנים עשר מבין הפושעים נידונו למוות, והשאר נשלחו למאסר.
"הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ."
• שנת ה'תקע"ב | נפטר ר' אריה לייב (בן ר' ברוך) משפולי זצ"ל ("הסבא משפולי").
על פי המסופר אביו היה חשוך בנים, לימים בירכו הבעש"ט הקדוש כי יזכה לבן, בזמן הברית הגיע הצדיק, לבוש כקבצן, בירכו, ונתן לו את כינויו "זיידע" (סבא), בהטעימו כי כמו שאברהם אבינו היה "זיידע", ככתוב "ואברהם זקן". מני אז כונה "הסבא משפולי".
מגיל צעיר הצטיין בכישרונות מעולים, ואביו שלחו ללמוד תורה לחצרו של רבי פנחס מקוריץ, שחיבבו וקרבו מאוד. יחד עם רבו ביקר אצל הבעש"ט, ובהתאם להוראתו ערך גלות ונדד במשך שבע שנים על מנת להשיג את שלמות נפשו.
רבי אריה לייב נדד על פני עיירות ישראל. בכל מקום בואו עשה גדולות למען חיזוק התורה והיהדות. נתחבב על המוני העם ומסופרים עליו עשרות סיפורים נפלאים. התיישב בשפולי, ואל חצרו נהרו אלפי חסידים.