הייתי אברך צעיר בתחילת דרכי, משחזר איש חינוך נודע מארצות הברית. משפחתי גדלה ונזקקתי ליטול על עצמי את עול פרנסת הבית ברצינות.
אמת היא שכבר משנות ילדותי היה חלום חיי להפוך ביום מן הימים למחנך דגול בישראל, לכן הלכתי מיד על כיוון זה.
הוצעה לי משרה של מלמדות בחיידר המקומי. לקחתי את התפקיד בדחילו ורחימו, ונכנסתי לכיתה ללמד את ילדי ישראל תורה כנתינתה מסיני.
איש לא הכין אותי להתמודדות הראשונה שנקלעתי אליה. בעודי מוסר בהתרגשות את השיעור הראשון שהכנתי בעמל רב, שמעתי לפתע קול תיפוף קצבי מאחד השולחנות. הישרתי מבט לכיוון מקור הקול וראיתי אותו… את קלמן. תוך דקותיים היתה כל הכיתה בעקבותיו וליהודים היתה אורה.
לא אלאה אתכם באריכות דברים, רק אגלה כי תוך ימים ספורים התחלתי להבין שיש כאן ילד בעייתי, מפריע סדרתי לשיעורים, מחוצף לא קטן, שאין מנוס מלסלק אותו ולהתפטר ממנו, ויפה שעה אחת קודם. אף הנהלת התלמוד תורה עמדה מאחורי המהלך.
טרם אנקוט בצעד דרסטי שכזה, החלטתי לעלות אל אבי מורי לשאול בעצתו ונדהמתי מהתשובה שקיבלתי. "אם הנך צריך לפגוע בנפש בישראל ולהעליב כך במסגרת תפקידך החדש בחינוך ילדי ישראל, חפש לך אפוא פרנסה אחרת… סימן הוא שאין זה התפקיד המיועד לך משמים" – אמר.
אבי היה החלטי מאוד. "כאשר תעלה לבית דין של מעלה, וישאלו אותך מדוע העלבת נשמה של ילד יהודי, מה תשיב? – האם תוכל לענות שמתוקף תפקידך כ'מלמד' היית מוכרח 'להעיף' אותו מהכיתה? זו תשובה מספקת? הרי עדיף שתצא ותשמש כ'שוחט' בהמות ועופות. מדובר ב'צער בעלי חיים' קטן יותר…" חתם אבי את תשובתו בלב שותת דם.
החלטתי לחשוב מחוץ לקופסה. למחרת, בתחילת השיעור, ברגע שהחלו הצחקוקים והדפיקות, פניתי מיד לקלמן וביקשתי ממנו שייגש לחדר המלמדים ויביא לי כוס מים. הוא הופתע מאוד ומיהר לעשות כפי שהתבקש. בעת שחזר עם הכוס בידו, אמרתי לו בחמימות: תודה רבה, והוספתי מחמאה על פאותיו המסודרות בחן… איכשהו, השיעור הזה עבר בשלום.
למחרת, בהגיע רגע ההפרעה היומית, שוב התבקש קלמן להביא לי כוס מים, כאשר הפעם אני מחמיא לו על ילקוטו המסודר. ביום השלישי, שיבחתי אותו על כוס המים שהוא מוזג עבורי בכל הלב, וכי כל השיעור שאני מוסר נזקף לזכותו… ביום הרביעי, הוא שמח לשמוע שאני שם לב כי הוא מקשיב היטב לשיעור.
סוף דבר, לאחר כמה ימים חלף המנהל ליד הכיתה ונאלם דום למראהו של קלמן היושב בשקט וגומע בצמא כל הגה, ואף מתערב ושואל שאלות ענייניות ביותר במהלך השיעור.
המנהל ביקש הסברים ואני התנדבתי להסביר: ניצחתי את קלמן בדרך האהבה… לפעמים אפשר 'לנצח' תלמיד מתקשה דווקא בדרכי נועם ובחשיבה יצירתית מחוץ לקופסה.
(הרב רפאל קלפהולץ, המבשר, ד' בשבט תשע"ט)