היום נמשיך לעסוק בנושא: חזרת הש"ץ
יום רביעי י"ט בניסן תשע"ו
עשרה אנשים סיימו כבר את תפילת הלחש שים לב עדיין זה לא אומר שניתן להתחיל את חזרת הש"ץ!
כשרוב הציבור סיימו את תפילת הלחש, יתחיל הש"ץ את חזרת הש"ץ, ואינו צריך להמתין ליחידים שבקהל המאריכים בתפילתם, אף אם הם מחשובי הקהל, אלא אם כן הציבור מיהר בתפילתו שלא כדין. ולכתחילה ראוי להמתין לאלו שאינם מאריכים יתר על המידה, אף אם רוב הקהל סיימו. ומזה דורות נהגו ישראל להמתין לרב בית הכנסת, או רב המקום, וכדומה, ואין ראוי להפר את המנהג, אלא אם כן הדבר מפריע לרב עצמו, ובמקרה כזה אף מותר לרב לרמוז באמצע תפילתו לש"ץ שיתחיל. [סעיף ג וס"ק יג; ביאורים ומוספים דרשו, 20-21]
לא שמעת את תחילת חזרת הש"ץ - האם אתה חייב לשמוע את ההמשך?
בעת חזרת הש"ץ חובה שיהיו לפחות תשעה אנשים שיקשיבו כראוי לכל התפילה; ובתפילות שחרית ומנחה של חול, אם חושש הש"ץ שלא יהיו תשעה מקשיבים, יתנה שאם לא יקשיבוּ - תהיה תפילתו נדבה. וכל אחד מהמתפללים צריך לנהוג כאילו אין תשעה מקשיבים מלבדו; אך אין צורך לקצר בתפילה כדי להקשיב לחזרת הש"ץ. ומי שסיים את תפילתו באמצע חזרת הש"ץ, או שמסיבה אחרת לא שמע את תחילתהּ - חייב להקשיב להמשך החזרה. ויש מצוה אף בהקשבה לחלק מִברכה. [סעיף ד וס"ק יח-יט; ביאורים ומוספים דרשו, 26 ו־30; וראה שם, 29]
קראת 'שנים מקרא' באמצע חזרת הש"ץ - יתכן שלא יצאת ידי חובה
אף כשיש תשעה מתפללים המקשיבים לחזרת הש"ץ, חובה על כל המתפללים לכוון לסופי הברכות ולענות אמן כראוי. ואסור לדַבר בשעת החזרה, ואין לדבר אף בדברי תורה, ואין ראוי אף להרהר בדברי תורה. וכן אין לומר תהלים ותפילות שונות. ויש מהאחרונים שכתב: "המתפללים תחינות ובקשות בעת שהש"ץ חוזר, מה שביקשו לא ניתן להם ומה שבידם ניטלה מהם". והלימוד נחשב ל'מצוה הבאה בעבירה', ויש שכתב שלפיכך יתכן שאם קרא 'שנים מקרא' בעת החזרה - לא יצא ידי חובה. [סעיף ד וס"ק יז; ביאורים ומוספים דרשו, 27-28]