צירוף ל'זימון'
* אנשים הנועדים לאכול יחד, אם רואים אלו את אלו, או אם מלצר אחד משמש לכולם – הרי הם מצטרפים גם כשאוכלים בחדרים נפרדים. נחלקו הפוסקים אם מצטרפים ל'זימון'.
* קבוצות של שלושה אנשים ויותר, אשר נועדו לאכול יחד, בתנאים הסביבתיים הנ"ל – לכל הדעות הרשות בידם לזמן יחד, דהיינו שאחד מבני הקבוצות יזַמן לכל הקבוצות יחד.
* התנאי האמור לצירוף ל'זימון', שהאוכלים רואים אלו את אלו, משמעותו שקיימת אפשרות לראות, ואף אם בפועל אינם רואים, כגון שעיניהם פונות לכיוון אחר.
* הצירוף ל'זימון' אינו אפשרי, אלא כשכל האוכלים יכולים להתחבר יחד באכילתם לאכול לחם אחד, שאז נחשבת הנאתם כהנאה אחת לברך עליה יחד.
הצטרפות ל'זימון' ללא אכילת פת
* שבעה שאכלו 'כזית' פת, ושלושה שאכלו 'כזית' ממאכל אחר, כגון פרי או ירק – מצטרפים ל'זימון' בַּשֵּׁם. והוא הדין אם לא אכלו, אלא שתו משקה כלשהו, למעֵט מים. ויש אומרים שאם שתו לצמאם ולא רק כדי להצטרף לזימון, מצטרפים אף בשתיית מים.
* שניים שאכלו יחד, ולאחר סיום אכילתם, בא אדם שלישי ואכל עמהם – אם בשעה שאכל לא היו שניהם שבעים לחלוטין, באופן שמסוגלים עדיין לאכול ולוּ 'משהו' מאיזה מאכל, אף ממיני מתיקה וכדומה, הרי זה נחשב כאילו טרם סיימו את אכילתם, והם מצטרפים וחייבים ב'זימון'.
* כפי שלמדנו אתמול, שלושה אנשים שאכלו מאכל כלשהו – מצטרפים לשבעה אנשים שאכלו פת לצורך 'זימון' בַּשֵּם. ונחלקו הפוסקים אם דין זה אמור גם בנוגע לזימון של שלושה.
* המנהג למעשה, ששניים האוכלים יחד ובא אדם שלישי בטרם סיימו את אכילתם – אם אינו רוצה לאכול פת, נותנים לו מאכל אחר, או משקה, ומזַמנים עמו.
* אם אדם שאכל כדי שביעה יוצא ידי חובת ברכת המזון בשמיעה מפי אחר, עדיף שישמע מאדם שאכל אף הוא כדי שביעה, שדרגת חיובו בברכה היא כְּשֶׁלּוֹ.
ברכה על מאכלים האסורים באכילה
* מי שאכל במזיד מאכל האסור באכילה – לא יברך עליו, כיון שאינו מברך בכך את ה' אלא מנאץ; ואם בֵּרך, אסור לענות 'אמן'. ואם אכל בשוגג – אין זה נחשב לניאוץ, ועליו לברך ברכה אחרונה.
* מי שאכל לאחר השקיעה בכניסת השבת ללא קידוש, או שאכל לאחר השקיעה בצאת השבת ללא הבדלה, וכן מי שאכל בתענית ציבור דרבנן – יש אומרים שצריך לברך ברכה אחרונה.
* האוכל במזיד מאכל שאף מעט ממנו מסוכן לבריאותו – אינו מברך עליו, כיון שהוא עובר עבירה באכילתו, וברכתו היא 'ניאוץ', כאמור לעיל בענין האוכל מאכל של איסור.
המתנה בין חלב לבשר
* אחר אכילת מאכלי חלב, ניתן לאכול בשר לאלתר, ואף באותה סעודה, אך צריך 'קינוח' ו'הדחה' ביניהם, דהיינו ניקוי הפה על ידי אכילת מאכל 'פרווה', ושטיפתו על ידי שתיית משקה 'פרווה'.
* מנהג בני אשכנז ורבים מבני ספרד להמתין שש שעות בין אכילת גבינה קשה לאכילת בשר. והגבינה הצהובה שבזמננו – נחלקו הפוסקים אם דינה כגבינה קשה.