"איש אשר רוח בו"
גדול ומהותי ההבדל בין גדולי ישראל האמיתיים שלנו, לבין גדולי העולם החיצוני. גדול אמיתי כמו ה'חפץ חיים' – אמנם בכל העולם ידעו על קיומו של ה'חפץ חיים', ואפילו ב'אמריקה', אלא ככל שמקום מגוריהם היה יותר רחוק, כך גם פחתה מידת ידיעתם והבנתם בגדלותו העצומה. יהודי יבשת 'אמריקה' לא ידעו כמו שידעו תושבי מדינת 'ליטא', שהיו קרובים אליו הרבה יותר, ותושבי 'ליטא' לא ידעו כמו שידעו בני העיר 'ווילנא' שהיה מבקר בה פעמים רבות, ובני 'ווילנא' לא ידעו כמו שידוע בני העיירה 'ראדין' שהתגורר בה, ובני 'ראדין' לא ידעו כמו שידעו תלמידי 'ישיבת ראדין' שלימד בה, ותלמידי הישיבה לא ידעו כמו שידעו בני ביתו ומשפחתו, שזכו להתגורר במחיצתו.
ואילו בגדולי העולם החיצוני המצב הוא הפוך ממש. מרחוק עוד חושבים שיש בהם משהו, אולם ככל שמתקרבים יותר ויותר, מגלים שאין בהם כלום, ובתוך ביתם רואים אותם בכל קלונם וכיעורם.
קבלת-הפנים בגן עדן…
בליל שבת, שעות ספורות לאחר הפטירה של מרן רבי חיים קנייבסקי זצוק"ל, בשעה ששרנו את הפיוט 'שלום עליכם', כאשר סיימנו את הבית האחרון 'צאתכם לשלום', הוספתי משפט למלאכים: "תחזרו לשמים מהר, אולי עוד תזכו להיות בקבלת הפנים שנערכת בשמים לצדיק הדור…".
ואז תיארתי לעצמי, איך שבמרחק עצום מלווים אותו בתוך קיר גדול הבנוי ממאות אלפי דפי גמרא ומיליוני דפים של תורה, והגן עדן מואר הרבה יותר מהרגיל, כי הביאו לשם אלפי גנרטורים של שבת, שכידוע מסר את נפשו על הוראת רבינו הגדול מרן ה'חזון איש' זצ"ל, ובפתח הגן עדן יש צפיפות רבה של המוני צדיקים, ובהם דודו מרן ה'חזון איש' ואביו מרן ה'קהילות יעקב' זכר צדיקים לברכה, ובוודאי גם כל התנאים והאמוראים וגדולי הראשונים והאחרונים שעסק בתורתם [וכמו שכתב הש"ך סימן צא ס"ק לג, 'ומובטח אני בחסד עליון, כד שכיבנא קא נפקי בעלי המשנה וברייתא וש"ס לאפאי, ודמתריצנא מילתייהו בקושטא ולית ביה ספיקא וגמגום כלל, וברוך ה' אשר האיר עיני והנחני בדרך האמת סוד ה' ליראיו'].
שכינה מדברת מתוך גרונו
לא אחת הגיעו אליו אנשים, שהיו נראים בחיצוניות שלהם כיראים ושלמים, והיה מורה להם להתחזק בדברים שהיו ידועים רק להם, ולא נודע עוונם לאיש, והיה הדבר לפלא. ואני יכול להעיד, שאני בעצמי מכיר דברים כאלו שהיו אצלו והיו למופת.
סיפר לי ראש כולל חשוב בעיר בני ברק: "פעם הייתי בלוס אנג'לס, ניגש אלי יהודי שידע שאני דבק במרן הגאון רבי חיים קניבסקי וביקש לספר לי סיפור: יש לו גיס שעבר תאונת דרכים קשה, והחליט להתקרב ליהדות. הוא בא בקשרי שידוכין עם בחורה, ורצה להתחתן איתה, אך לפני כן הוא ביקש להגיע לארץ ישראל ולקבל ברכה מרב גדול. אמרו לו שיש רב בשם רבי חיים קניבסקי. הוא הגיע לארץ, וכתב בפתק את שמו ואת שמה של אשתו לעתיד, וביקש ברכה. להפתעתו, ענה לו ר' חיים 'אל תתחתן איתה!'
"הוא התקשר אלי ואמר לי: 'אני בסך הכל הלכתי לקבל ברכה, לא שאלתי אותו אם אנחנו מתאימים'. אמרתי לו: 'אם רבי חיים אמר, צריך לבדוק. תבוא לאמריקה, ונבדוק'. המדובר לקח אותה למסעדה, וסיפר לה את מה שרבי חיים אמר לו, ואז הוא פנה אליה בשאלה: 'האם יש משהו שאת מסתירה ממני?!'. היא פרצה בבכי ושאלה: 'איך הרב ידע שאני גויה?!'… התברר שאבא שלה יהודי אך אמא שלה גויה, והבחור לא ידע מכך".
אני מחזיק ביד צילום מכתב ,שנשלח לרבינו לפני כחמישים שנה
רבי חיים סיים בכל שנה ושנה בבלי וירושלמי ותוספתא, מדרשים וזוהר, רמב"ם ושולחן ערוך. מבהיל על הרעיון! זו היתה כל מציאותו – תורה, תורה ותורה.
אינני יכול לספר ממעשיו, שאני רחוק מלהיות ראוי לזה, ולכן רק אחזור מדבריו, שכן 'דבריהם הם זכרונם'.
אני מחזיק ביד צילום מכתב, שנשלח לרבינו לפני כחמישים שנה, מאדם שכתב פירוש על אחד מגדולי הפרשנים על התורה, ולפני ההדפסה נוכח לדעת שחסרים לו שלוש עשרה מראי מקומות, מתוך אלפים רבים שהצליח למצוא לאחר מאמצים מרובים. אותו אדם שלח לרבינו את אותם מקומות להם לא הצליח למצוא מקור, וביקש תשובה דחופה. ואכן, רבינו רשם לו מראי מקומות לכל הרשימה, כאשר חלק ממראי המקומות הם קשים במיוחד, שכן אינם מפורשים אלא רק דיוקים, ובסוף דבריו כותב לו רבינו בערך בזו הלשון: "קיבלתי את מכתבך היום, והנני ממהר להשיב"…
"לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה" – מבואר, שמוצא שפתיו של האדם הוא קדוש, ומי שזוכה לשמור על קדושת הפה, ומקיים את תחילת הפסוק 'לא יחל דברו', הרי שזוכה שמתקיים בו גם ההמשך 'ככל היוצא מפיו יעשה'.
אלא שמעטים מאוד זוכים לשמור על קדושת הפה. ולכן רק מי שנוהג כמרן זצ"ל, ולא מוציא דברי חולין מפיו, ומשתמש בפיו ובמחשבתו רק לדברי תורה, זוכה לכך שיש לברכותיו ולדיבוריו כוח והשפעה מיוחדים בשמים. וכדברי הגמרא [מו"ק טז:] על הפסוק [שמואל ב כ"ג, ג']: "אמר אלקי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלקים" – 'אמר רבי אבהו, הכי קאמר, אמר אלקי ישראל, לי דבר צור ישראל, אני מושל באדם, מי מושל בי? צדיק, שאני גוזר גזרה ומבטלה'.
לסיכום בעצם כל אדם יכול להיות רבי חיים קניבסקי, אלא שבראש ובראשונה הוא צריך למחוק מזיכרונו ומעיסוקיו את כל הדברים שאינם שייכים לתורה, פוליטיקה, כסף, אוכל…
נסכם במשפט אחד: מרן שר התורה היה גדול הדור בתורה ובשקיעות בתורה, גדול הדור בענווה, גדול הדור ביראה, וזכה שנתקיים בו 'ככל היוצא מפיו יעשה'.
וכל אחד מאיתנו מחוייב לקבל על עצמו להתחזק לפחות בדבר אחד, לעילוי נשמתו הטהורה.
(קטעים נבחרים מתוך הספד, מהספר 'אריד בשיחי')