את המעשה דלהלן שמעתי מהרב מאיר שלום וקנין שליט"א ראש מוסדות 'לב יצחק' באשדוד.
בנו של אחד המלמדים במוסדותיו, הרב ע' שליט"א, נעשה בר מצוה בשבת האחרונה, פרשת ויגש. מלכתחילה תכנן הרב ע' לערוך את שמחת הבר-מצוה למחרת, ביום ראשון. האפשרות הזאת היתה נוחה לו יותר, משום שבשבוע שלפניו היה לו עומס מיוחד של אירועים משפחתיים, וכמו כן עמדה לפניו המלאכה הרבה של הכנת ה'שבת חתן' – בה עולה חתן הבר-מצוה לתורה. לכן כאמור העדיף לערוך את השמחה ביום ראשון.
אלא שאז באו בניו, תלמידי ישיבות, ואמרו לו שאולי כדאי להקדים את הבר מצוה ליום חמישי, וכך לא יאלצו להתחיל את השבוע בישיבה ב'רגל שמאל', בהיעדרות מהלימודים ובביטול תורה, מה שעלול לגרום שכל המשך השבוע יהיה 'צולע'.
הרב ע' שמע וקיבל. השיקול הזה הכריע אצלו את כל השיקולים הנגדיים.
ואת [חלק מ]פירותיה הטובים של ההחלטה שקיבל, הוא זכה לראות במוחש ובאופן מיידי!
א. לפתע פורסמה ההודעה כי הוחלט להטיל סגר החל מיום ראשון בשעה 17:00. אם התכנית היתה נשארת על יום ראשון, היה הכל משתבש, וברגע האחרון היו נאלצים לשנות הכל ולהתארגן במהירות לערוך את השמחה ביום חמישי.
ב. ביום חמישי, בשמחת הבר מצוה, השתתפו כל חברי החתן מהת"ת, חוץ מילד אחד שלא חש בטוב. למחרת התברר שאותו ילד חלה בקורונה, ובעקבות זאת כל הכיתה נכנסה לבידוד. כך בדיעבד התברר, שאם הבר מצוה היתה מתקיימת ביום ראשון, החברים לא היו יכולים להגיע ולא היה מי שישמח עם החתן.
(הרב פנחס זרביב שליט"א, 'למעשה')