■ אין לנו כלום, אין כלים, לא רק כלים נאים, אין לנו כלי פסח בכלל. אין גביע/ סכו"ם/ כוסות/ סירים/ כיריים שום דבר ■ אנחנו מרגישים שליל הסדר גדול עלינו בכמה מספרים. מאיפה מתחילים? מה לא לקנות, מה לא לשכוח, על מה מוותרים ומה חייבים? איך הופכים ליל סדר קטן, של זוג צעיר, ללילה גדול וקדוש? ■ ליל הסדר הוא לא פרויקט, הוא משימה מופלאה, ולכל שאלה יש תשובה, פשוטה וברורה ■ על הכסא של סבא. מורה נבוכים לזוגות צעירים ■
ט. כץ
"אין לנו חזרת לבנה, וגם אם הייתה, אין לנו אפשרות לגרר אותה. כי אין, שוב המילה הזו: 'אין'. אין לנו כלום, אין כלים, לא רק כלים נאים, אין לנו כלי פסח בכלל. אין גביע/ סכו"ם/ כוסות/ סירים/ כיריים, שום דבר. וכמובן, אין לנו מעבד מזון ולא פומפיה. איך נצא ידי חובת מרור? בעלי חושב שבלי חזרת לבנה לא יוצאים".
את השאלה הזו, שלוותה בהרבה לחץ ואפילו דמעה אחת, שאלה אשה צעירה מאד, שנישאה בשבט האחרון. והשאלה הזו קיפלה המון סימני שאלה, ואפילו חוסר אונים מול פרויקט ליל הסדר.
אז ליל הסדר הוא לא פרויקט, הוא משימה מופלאה, ולכל שאלה יש תשובה, פשוטה וברורה. ועוד משהו קטן, אכילת חזרת לבנה למרור, בנוסף לחסה, היא מנהג ("ערוך השולחן"). אבל אין ספק שלכתחילה יוצאים ידי חובת מרור בחסה, עליה אומרת הגמרא, שהיא הראויה מבין חמשת מיני המרור המוזכרים במשנה.
סדר עולמי חדש
בני הזוג ש. נישאו בחנוכה האחרון, וכיאה לזוג עטוף, ההתלבטות הייתה משמעותית. היות שכל צד חיזר וביקש ש"השנה פסח אצלנו; בבקשה בבקשה", לא ידעו השניים להחליט אם לחגוג את ליל הסדר אצל צד א', ואז שבת ושביעי אצל צד ב', או הפוך.
בכלל, דיונים רבים התנהלו על איפה עובר קו התאריך של מחצית החג. האם ליל הסדר שקול כנגד כל שארית החג, או שאולי מגיע להורים מצד א' לקבל את הזוג ליום וחצי נוספים? אלא שאז הגיעה הקורונה ומשפחת ש. הצעירה, בת ארבעת החודשים, גילתה שבא הצד השלישי והכריע ביניהם. הם יארחו את עצמם.
כמותם מאות ואולי אלפי זוגות צעירים, מהם טריים ממש, וגם כאלה שנשואים שנתיים וחמש שנים, שלא חלמו לערוך את הסדר בגפם. "אין כמו ליל הסדר כשסבא יושב בראש השולחן", כך אמרו לעצמם, "בעזרת ד', כשהילדים יגדלו, נעשה סדר בעצמנו".
אז הילדים גדלו, כלומר הם בעצמם, והקב"ה שחישב את הקץ, הוא זה שגלגל שהשנה עושים סדר לבד. "התקשרתי לאמא לפחות שלושים פעמים", מספרת ש. "עם המון שאלות של איך, למה, כמה ומאיפה. למען האמת? אנחנו מרגישים שליל הסדר גדול עלינו בכמה מספרים. מאיפה מתחילים? על מה מוותרים ומה חייבים? איך הופכים ליל סדר קטן, של זוג צעיר, ללילה גדול וקדוש?".
אברכים צעירים סובבים מוטרדים. הם זוכרים היטב את ליל הסדר, ובקיאים בהלכות. אבל קשה להם, בני העשרים ושתיים, לראות את עצמם ישובים בכסא של סבא/אבא, עורך הסדר. ומי יודע אם לעת כזאת הגעתם למלכות.
אין ספק, ליל הסדר מצריך הכנה רוחנית והעמקה. אלא שלא לשם כך התכנסנו, אלא כדי לעשות סדר בליל הסדר, ולגלות שעבודת פרך הוא לא. ניסינו להביא את עיקרי המשימות שקשורות לעקרת הבית, ולתעדף אותן, תוך עיסוק בפרקטי¬קה של הדברים.
ועוד משהו קטן. ליל הסדר הוא לילה של העברת המסורת מאב לבן, כל עדה ומנהגה, כל בית אב ומסורתו. ראוי לברר את פרטי הפרטים אצל ההורים, כדי שלא ניטוש תורת אמנו.
בחיפזון, פסח הוא לד'
לפני שנדון בקערה, בכזיתים ועוד, כמה מילים על זוטות חשובות מאד; המיכשור, הכלים, האביזרים ומראה השולחן. חייבים להשלים עם המציאות, בפסח השתא לא יהיו עוגות מופלאות שנראות ממש כמו הדבר האמיתי, ובלינצ'עס כמו של אימא.
זוג צעיר מתחיל מאפס בכל הקשור למיכשור ולכלי פסח. ולכן, אם אין מיקסר ומעבד מזון, ואין בלנדר ומשקל דיגיטלי, לא תהיה תפארתה של עקרת הבית על גלידת שישה צבעים ופטיפורים. אל הפסח הזה נכנסנו בחיפזון, ואם הקב"ה יאהב את הפסח שלנו, גם אנחנו נאהב אותו.
משפחות צעירות רבות קוששו מפה ומשם כלים לפסח. הורים צד א' תרמו מחבת וסירים מיותרים, הורים צד ב' חיטטו בארונות העליונים ומצאו אי שם כיריים וכוסות. איך אומרת לנו אשה צעירה: "החלטנו שאחרי שייגמר הכל, נקצה חלק מכספי מתנות החתונה, ונקנה כלים בסיסיים לפסח. בעזרת ד' בשנה הבאה, מקווים שנוכל להתארח אצל ההורים לליל הסדר. אבל בכל זאת, תשתית פסחית חייבת להתחיל ממשהו".
ובכל זאת, עם כל ההבנה שהפסח הזה השתנה מכל הפסחים, לא קל המצב. הזוג הצעיר מדמיין את ליל הסדר, ומציק לו. כמה טבעי, כמה מתבקש. "אין לי מפה יפה לפסח", אומרת ש. שמתגעגעת לשולחן
הסדר המפואר אצל ההורים, ולשולחן המלכותי העמוס בכלים שיורדים מהבוידעם פעם אחת בשנה, ומבהיקים בניצוצות של כסף וברק. "כן, גם חיסרון המפה מפריע לי, כך לא נראה ליל הסדר".
מה עושים? שלושה זוגות צעירים מספרים לנו על מפה שהגיעה מההורים או מדודים נחמדים. וכשאין? בעידן החד פעמי והחיקויים שמציפים את החנויות והמכירות הביתיות, ניתן ליצור שולחן סדר יפהפה. החל ממפות חד פעמיות מעוטרות, וכלה בכלים שנראים כמו פורצלן בווארי (לא יקר).
מה באשר לגביע? ובכן, מגעילים את הגביע של החמץ, אבל היות שברוך ד', יש צורך בגביעים נוספים לשאר המסובים, כולל הילדים (על פי ההלכה ילדים שהגיעו לגיל חינוך, חייבים בד' כוסות), ניתן להשתמש בכוסות זכוכית רגילות.
אפשר גם למצוא בחנויות גביעים חד פעמיים, דמויי כסף (היות שרבים שומרים את הגביעים הללו משנה לשנה, לא קיימת הבעיה ההלכתית של כשרות כלי חד פעמי לקידוש). לא נשכח את כוסו של אליהו הנביא.
מפית למצות היא לא המלצה או אקססוריז לקישוט השולחן, אלא ברגעים מסויימים צורך הלכתי: לאורך ליל הסדר ישנם זמנים בהם חובה לכסות את המצה, ולכן יש צורך בכיסוי (מעיקר הדין יש לסלק את השולחן אחרי יחץ, כדי שישאלו התינוקות. היות שהשולחן כבד, נוהגים כיום לכסות את המצות במקום סילוק השולחן. וכמו כן בזמן הברכה על הכוסות). במקרה בו הזוג בעל המזל קיבל במתנה מתקן למצות, הוא יכול לסגור את המכסה על פי ההלכה.
לצד הכיסוי של המצות, יש להצטייד בשקית בד או מפית לשמירת האפיקומן. שוב, לא כעצה של בעלבוסטע, אלא כהוראת השו"ע, כמו שמסביר המשנ"ב: זכר למה שנאמר: "משארותם צרורות בשמלותם".
ואם אין? אם אין מפית כזו ומפית נוספת? אז בדיוק כמו שאילתרתם מסכות על פי הוראת משרד הבריאות (הגורמים הרשמיים הסבירו שאין חובה לקנות מסכה, אפשר להכין אותה בבית באופן עצמי), כך, בעזרת יצירתיות והרבה רצון, תוכלו לאלתר מפיות לכיסוי המצות ואחסון האפיקומן.
כדאי לחשוב גם על האדריכלות של החדר והשולחן, כולל הכיסאות להסבה. כשמדובר בזוג צעיר שמתגורר בדירת תסלח לי, או במשפחה צעירה ששולחן האוכל שלה ממוקם בחדר קטן, יש לחשב את המיקום המדויק של כיסא מנהל הסדר, והכיסא עליו הוא מסב (נא לזכור את הכריות להסבה ולהתאים ציפוי). ואם יש להציב כיסא תינוק, הביאו גם אותו בחשבון.
מובן מאליו, לא לשכוח הגדות של פסח. ועוד משהו, גם קיטל (חתנים צעירים מצוידים בקיטל, ולמעשה מדובר בציוד חובה לכל אברך. כדאי לזכור לגהץ אותו לפני חצות היום).
שתי הערות על אחד הימים הקשים בשנה: ערב פסח. ובכן, ערב פסח אחר חצות, דינו כחול המועד. אין לתכנן הספקים ביתיים לזמן של אחר חצות, כלומר, אין לכבס ולגהץ (כמו כן, אסור לגזוז צפורניים ולהסתפר).
ערב פסח הוא גם יום רעב. לידיעת עקרת הבית האחראית על דסק התזונה: יש להכין מזון המותר על פי ההלכה. מה לעשות, עם כל העבודה של הפסח שנחתה על הצעירים, אי אפשר לצום, ויש לדאוג לאספקה גסטרונומית סדירה.
מה להכין? ובכן, אין מנוס מלחלק את היום; עד השעה העשירית (בערך שלוש שעות לפני השקיעה) אסור מעיקר הדין לאכול מצה, ואפילו קמח מצה שנילוש ונאפה שוב. לגבי פירורי מצה שנתבשלו, כמו קניידלאך, אותם מותר לאכול עד שעה עשירית (לגבי כרעמזלאך שאינם אפויים אלא מטוגנים, מחלוקת האחרונים).
(לגבי עוגת מזונות שבין מרכיביה קמח מצה שנילוש בביצים ובמשקים אחרים, ואיבדה תואר לחם, כתב מרן הגרש"ז זצוק"ל שיש מקום להקל.)
מהשעה העשירית אסור לאכול מיני מזונות. מה אוכלים? פירות, ביצים או עוגות שאינן מזונות (וגם בהן לא להפריז, כדי שיאכל מצה לתיאבון).
והנה הצעת הגשה מקורית: תפוחי אדמה, תודו שלא חשבתם שגם בערב פסח אפשר לאכול תפוחי אדמה.
מיין ועד מצות, מחרוסת ועד זרוע; כמה ואיך?
כעת נרד לרזולוציות הקטנות ביותר של עשייה, כדי להרכיב את תמונת הסדר השלימה.
יין. לכתחילה כדאי להכין יין אדום (אלא אם כן היין הלבן משובח ממנו). לדעת הרבה פוסקים, יוצאים לכתחילה גם במיץ ענבים. כך מחשבים כמויות; רביעית כפול ארבע כוסות, כפול מספר המסובים (החשבון הוא בערך משום שבדיעבד יוצאים בשתיית רוב רביעית).
מצות. לכתחילה, כל סועד חייב בחמישה כזיתים, שניים למצה, אחד מהמצה השלמה ואחד מהמצה הפרוסה, כזית אחד לכורך, ושני כזיתים לאפיקומן (זכר לפסח וזכר למצה שנאכלת עם הפסח).
כך תמדדו כזית על פי החזו"א; הניחו על המצה כף יד של אדם בינוני. אבל יש להביא בחשבון שלא מדובר בחישוב מדויק, כי ישנן מצות עבות וישנן דקות.
יש לבדוק את המצות לפני החג (לברר אם הן שלמות). אם ישנן מצות כפולות, יש להסיר את החלק הכפול (לא ניכנס לכל הסוגיה, כמו הורדת החלק הכפול ועוד כדי נטילה).
אזהרה, כדי למנוע עוגמת נפש: לא לשכוח הפרשת חלה. בדרך כלל במאפיות לא מפרישים חלה ממצות יד חבור'ה. יש להניח שהכמות שבידי המשפחה הצעירה אין בה כדי הפרשת חלה, ומסתבר שהמצות שהגיעו כשי לחג, הם חלק מכמות גדולה שבידי ההורים. לכן יש לברר אצל ההורים או אצל נדיבי העם שתרמו את המצות, אם הופרשה חלה כדין, ואם לא, על המקבלים להפריש חלה בעצמם.
הקערה. האריזה לפני התוכן. כלומר, לפני שנדון בזרוע, בביצה ועוד, נדבר על הקערה בעצמה. אם יש קערה ייעודית מה טוב, ואם אין? אפשר להשתמש בכל קערה שהיא.
העניין הוא שכשמדובר בזוג צעיר, גם קערה פסחית לא תמיד קיימת. אז בדיעבד אפשר להניח את הקעריות ובהן החרוסת, הזרוע ועוד, על השולחן ועל פי הסדר, (כל אחד על פי מסורת אבותיו). אבל על פי הקבלה, יש צורך במשטח שעליו תעמודנה הקעריות. כמו שאמרנו קודם: תאלתרו משהו. במרכולים ובחנויות החד פעמים אפשר למצוא קערת פסח במחיר מצחיק, ואם שכחתם, אפשר להשתמש גם בקרש חיתוך עטוף בנייר כסף. (לא לשכוח לקנות גם קעריות חד פעמיות קטנות).
הקערה מכילה: זרוע, ביצה, חרוסת, מרור וכרפס (לפי האר"י, גם חזרת). ישנם כמה מנהגים בסדר הקערה, וכל אחד יעשה כמנהג אבותיו.
נתחיל בזרוע: יש לצלות כנף עוף על האש ממש, (אפשר לעטוף אותו בנייר כסף). שימו לב, את הכנף לא מבשלים ולא אופים, אלא צולים על האש. מחזיקים את הכנף במלקחיים מיוחדים, ואם אין, יוצרים מלקחיים בעזרת שני מזלגות, וצולים בזהירות את הכנף משני צידיה על הכיריים (את הזרוע אין לאכול בליל החג, אפשר ואף מצווה לאוכלה בחג ביום).
עקרונית, מותר לצלות את הזרוע ביום טוב, אבל אז יש להקפיד לאכול אותה ביו"ט עצמו (מותר לבשל/לצלות אוכל ביום טוב, רק לצורך יום טוב עצמו). ממילא, מי שלא בטוח שיאכל את הזרוע ביום טוב, עדיף שיצלה אותה קודם החג.
ביצה. הביצה בקערה היא זכר לקרבן חגיגה. יש שמבשלים ויש שצולים (טלפון לאמא, כל אחד יעשה על פי מנהג אבותיו). את הביצה אוכלים בתוך הסעודה. (אם הביצה לא נאכלת ביום טוב, אין לבשלה ביום טוב)
כרפס. לכרפס לוקחים כל ירק שברכתו בורא פרי האדמה, וכל אחד ינהג על פי מנהג אבותיו. יש שנהגו מלפפון, אחרים נהגו תפוח אדמה מבושל או צנון. אין לקחת חסה לכרפס (משום שלא משתמשים לכרפס, בירק שיוצאים בו ידי חובת מרור). יש להכין חתיכות קטנות, פחות משיעור כזית.
מי מלח. ההכנה פשוטה: שתיים שלוש כפיות מלח, ועליהן מוזגים מים ומערבבים.
חרוסת. לכתחילה יש להכין את החרוסת לפני יום טוב, ואם שכח, אפשר להכין גם ביום טוב (משנ"ב). החרוסת היא עיסה עבה במרקם שמזכיר טיט. כדאי להכין את החרוסת בערב החג, כדי שהיין יספג בפירות וירכך אותם. מגררים תפוחים, ומוסיפים אגוזים טחונים (יש לקנות בשקית), תמרים, שקדים טחונים ורימון, מוזגים יין אדום, (זכר לדם) מן הראוי להוסיף קינמון וזנגוויל, זכר לתבן שהיו מגבלים בו את הטיט.
הכנה קלה של חרוסת היא באמצעות מעבד מזון ואפשר גם עם בלנדר יד. אם אין, יש לגרד את התפוחים במגרדת, ולערבב את שאר המרכיבים באמצעות מועך תפוחי אדמה, או ביד.
מרור. עיקר מצוות המרור היא בחסה כמו שאומר ה"בית יוסף": מצווה לחזר אחריה גם בדמים מרובים (דווקא חסה, כזכר לשיעבוד מצרים שתחילתו היה רך וסופו קשה, כך החסה תחילתה מתוקה, ואם משהים אותה לצמוח, היא הופכת למרה).
כמה חסה לקנות? ובכן, הכמות לכזית מרור היא בערך עלה חסה גדול. כל סועד חייב בשני כזיתים של חסה, אחד למרור ואחד לכורך. זכרו לשטוף את החסה על פי ההוראות, לפני החג!!
זוכרים את האברך הצעיר שהיה בטוח שליל הסדר לא חל ללא חזרת לבנה ? אפשר להבין אותו, בבית הוריו גררו את החזרת ממש סמוך לחג, והוא זוכר היטב את העיניים הדומעות והריח החריף שמילא את המטבח.
כעת נרגיע: נכון, יש נוהגים לאכול חזרת לבנה עם החסה, וכך כותב "ערוך השולחן" שנהגו לאכול חסה וחזרת ביחד. (רוב מניין ובניין עם ישראל סומכים על ה"חכם צבי" שלדבריו החסה המצויה בידינו היא המרור שמצווה להדר בו. ובכל זאת, ה"חיי אדם" כותב שלא ברור שהחסה היא מן ממני המרור שמוזכרים במשנה, ולכן יש שנהגו לאכול דווקא חזרת לבנה).
אם לזוג הצעיר אין מגרדת כשרה לפסח, וגם אין מעבד מזון, עדיף שלא יאכל חזרת שלימה (לא מגוררת), כמו שמזהיר המשנ"ב, משום סכנה (ויסתפק בחסה לבדה).
משפחה שיש באפשרותה לגרר את החזרת, ראוי לעשות זאת סמוך לחג, כדי שלא יפוג טעמה, ואז כדאי לאחסן בקופסה סגורה (המשנ"ב אומר שהגאון מוילנא הנהיג לגרר את החזרת לאחר שחזר מבית הכנסת, ואף כיסה אותה).
הערה מעניינת: בשווקים ובחנויות הירקות נמכר סוג של חסה קטנה, המכונה "אינדיב", שמרירותה מודגשת ומורגשת. רשכבה"ג מרן הגראי"ל שטינמן זצוק"ל נהג להשתמש בה.
שימו לב, בשום אופן אין להשתמש למרור בחזרת אדומה עם סלק, כזו שנקנית בחנות או שנעשית בבית (לא יוצאים ידי חובת חזרת במרכיבים נוספים שמבטלים את טעם המרור).
שולחן עורך: היות שמקפידים לאכול אפיקומן לפני חצות, לא תמיד נותר זמן ארוך לסעודה. כדי שלא ייגרמו עוגמת נפש ותסכול על האוכל שנותר ולא נאכל, לא כדאי להרבות במנות עשירות ומגוונות. חבל להפוך את ליל י"ד לליל שימורים של בישול וטיגון, ואז להגיע מותשים לליל הסדר.
כעת נרים מכסים של סירים, ונחטט בתפריט: המנהג הוא לא לאכול עוף ובשר צלויים בליל הסדר, ואפילו בצלי קדר נהגו להחמיר (בשר או עוף שהתבשלו בסיר, ללא מים). תכל'ס, איזה עוף לבשל? כבר התקשרת לאימא?
ליל הסדר הוא אתגר מדהים, וכשתעמדו בו, יישאר טעם הפסח בפיכם עוד שנים רבות. במהרה יאמר ד' למשחית הרף, ובשנה הבאה בעזרת ד', תשבו בליל הסדר בחבורה אחת, עם זקניכם, הוריכם והכבשים.
מתוך עיתון "יתד נאמן"