לקראת ראש השנה בשנת תק"ס נצנצו הרהורי תשובה בליבו ובמוחו של "הברון אייבשיץ" – רבי בנימין וואלף אייבשיץ זצ"ל. היה זה חודש לפני המועד המתוכנן לנישואיו עם בתו של אחד השרים רח"ל, אך כאמור, כבר בראש השנה חל אצלו המהפך לטובה.
בעשרת ימי תשובה של אותה שנה השליך את כל עברו מאחוריו וקבע מזוזות מהודרות בארמונו. חסל סדר הנשפים ששרי המלוכה ואנשי החברה הגבוהה לא העלו על דעתם לארגן בלעדיו, חסל סדר המסיבה הפרטית שהיה מקיים מדי שבוע בארמונו, ואולי גם חסל שירותי ייעוץ הסתרים שנהג להעניק ברוב חכמתו וקסמו האישי לכל שר בענייניו.
בליל יום הכיפורים הגיע לבית הכנסת, שם שהה כל היממה "ועשה תשובה גדולה על כל עוונותיו ובכה כל היום מאין הפוגות, עד שנתעוררו כל העם לתשובה". כאשר כיבדו אותו בעלייה לתורה החזיק בספר התורה ונשבע בקול רם שמעתה יעבוד את השם בכל כוחו עד צאת נפשו.
כאשר חפץ להקים בית נאמן בישראל רבו עליו הקופצים בהצעות מבתי עשירים, אך ראה זה פלא – עם כל מועמדת היה נפגש פגישה אחת, ותיכף משיב תשובה שלילית.
המה ראו כן תמהו, מה יש לו לבעל תשובה בן שישים, שמציעים לו הצעות כאלו נכבדות וטובות, לפסול את כולן? הוא המשיך להיפגש, ורק לאחר שנפגש עם 'מיכלה בלאך' -כך קראו לה – נתן על אתר תשובה חיובית.
הסקרנות כרסמה בלב האנשים, אך מי יעז לחטט בלבו ובקרביו של הברון הנכבד? רק במהלך השבע-ברכות, כטוב לב הברון ביין, העז אחד ממכריו לשאול מדוע סירב באופן כה גורף לכל ההצעות, ומה נשתנתה הכלה הזו מכל הכלות?
גילה הברון את סגור ליבו וסיפר: "בכל פגישה 'חשפתי' בשלב כלשהו את 'הסוד הנורא', לפיו כל חזרתי בתשובה אינה כפי שהיא מצטיירת כלפי חוץ, וכי אני חושב להמשיך וליהנות ממנעמי החיים ומעוניין להקים בית ברוח זו. כל המועמדות איתן נפגשתי, הסכימו לשתף פעולה בתרגיל ההסחה… או אז מיד הבנתי שהן לא מתאימות לשאיפותיי הרוחניות. רק זו האחרונה הודיעה לי מיד – 'שלום ולא להתראות'… ולקח לי הרבה זמן לשכנע אותה שרק עשיתי 'קונץ' על מנת לעמוד על טיב המדוברת"…
(הרב ישראל למברגר מוסף שב"ק יתרו תשע"ז)