"אך אם הוא עוסק בתורה בראותו דרכיה, ציוויה ואזהרותיה, הנה סוף סוף מאליו יתחדש בו התעוררות שיביאהו אל הדרך הטוב. והוא מה שאמרו ז"ל (פתיחתא דאיכה רבתי): הלואי, אותי עזבו ותורתי שמרו, שהמאור שבה מחזירו למוטב" (מסילת ישרים פרק ה')
שח הרב א' ס' שליט"א: לפני כעשרים שנה (ח"י כסלו תשנ"ג) יצא המכתב המפורסם של מרן הגריש"א זצ"ל, אליו הצטרף מרן הגראמ"מ שך זצ"ל, הקורא לאברכים להקדיש ערב אחד בשבוע לקירוב רחוקים. ההיענות של האברכים היתה גדולה. אנו בהנהלת לב לאחים חשבנו שצריך להכין את האברכים למפגש עם הרחוב הישראלי, צריך לתת להם כלים להתמודד עם שאלות שישאלו אותם, ולצורך זה קיימנו כנס הדרכה ליותר מחמש מאות אברכים באולם בית שרנסקי בבני ברק. הבאנו להדרכה שלשה מרצים מהשורה הראשונה של תנועת התשובה.
הכינוס היה מוצלח, האברכים ישבו והקשיבו עד שעת לילה מאוחרת. בסוף הכינוס אחרי יום עבודה מפרך כשאני במכונית בדרכי לביתי בנתניה, אני מקבל טלפון מביתו של רבנו שביקש שאכנס אליו מיד. חזרתי על עקבותי לבני ברק, נכנסתי לביתו, השעה היתה כבר אחר חצות. הוא ישב על השרפרף, חייך אלי ואמר, אך בנחישות: שמעתי שהיה כנס מוצלח, אך דע לך: האברכים לא צריכים את כל זה, ואסור להם העיסוק בזה. קירוב מסוג כזה מסור רק למרצים ולארגונים של תנועת התשובה שהוכשרו והתמחו בכך, וזאת תוך התייעצות מתמדת ורצופה ממרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א. לאברכים אסור בכך, רק לימוד תורה. אך ורק ללמוד תורה.
כששמעתי הדברים נדהמתי ושאלתי: אבל איך הם יוכלו? ורבנו אומר לי: אסור לדבר פילוסופיה עם המשפחות. כששאלתי פעם נוספת איך הם יחזירו אותם בתשובה, ענה לי: שילמדו איתם. רק כך.
למען האמת, לא הבנתי את ההוראה. הייתי בטוח שלקרב יהודים צריך להיות מקצוען בקירוב. אך קיבלתי את הוראה, וחשבתי שרבנו סובר שזה האברכים מסוגלים לעשות וזה תפקידם ותו לא. היה זה בבחינת 'אפילו כשאומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל ימין', שהרי זה לא פרקטי, זה לא ילך…
אבל דעת תורה זו תורה. היום, אחרי עשרים שנות פעילות בקירוב רחוקים, אחרי הפעלת אברכים שקירבו אלפי אלפי משפחות, אני יכול לעמוד כאן ולומר כי דעת התורה שקיבלנו היא אינה רק קוים של מה לעשות, אלא גם העצה הפרקטית ביותר. הלימוד של אברכים עם המתקרבים הוא המכשיר הטוב ביותר לקירוב רחוקים. המאור שבה מחזירן למוטב, פשוטו כמשמעו.
(כאיל תערוג)