יום חמישי י"ט בתמוז תשע"ז
האם מותר להפעיל עסק בשבת באמצעות קבלן עבודה גוי?
נכס מניב רווחים, כגון שטח חקלאי, בית עסק, וכיוצא בהם, הנמצא בבעלות יהודי, אסור להפעילו בשבת באמצעות קבלן גוי – המקבל שכר פעולה קצוב, לפי יום או לפי תקופה, והרווחים שייכים לבעל הנכס – כיון שהוא עובד בשליחותו של ישראל; והרי זו 'אמירה לגוי' לעשות מלאכה בשבת, שאסורה (ראה להלן). אולם, כאשר מדובר בקבלנות למשך תקופה, ולא בקבלנות לפי יום עבודה – אין האיסור זהה בכל הנכסים, דהיינו: בנכס שהפעלתו היא יומיומית, וכגון חנות או מפעל ייצור, שבהם כל יום של פעילות הוא רווח בפני עצמו – ההפעלה אסורה מעיקר הדין, כיון שהגוי עושה מלאכה בשבת עבור היהודי. אך בנכס שהפעלתו כרוכה במלאכה כללית שאין צורך לעשותה דווקא בשבת, כגון חרישת שטח חקלאי – מעיקר הדין מותר הדבר, כיון שהגוי בוחר מדעתו את מועד ביצוע המלאכה המוטלת עליו; ואף על פי כן יש להניא את הגוי מלהפעילו בשבת משום 'מראית העין', כלומר, שלא יחשדו הרואים שהיהודי הורה לו לעבוד דווקא בשבת. [שו"ע רמג, א, ומשנ"ב הקדמה, ה ו־י; וראה שעה"צ יד; וראה עוד ביאורים ומוספים דרשו, 3]
מתי מותר ומתי אסור להשכיר בית עסק לגוי?
נכס מניב רווחים, כנ"ל, הנמצא בבעלות יהודי, מותר להפעילו בשבת באמצעות גוי 'אָרִיס', דהיינו שָׂכיר המפעיל את הנכס למשך תקופה מסוימת, והוא ובעל הנכס חולקים ברווחים, או באמצעות שׂוֹכֵר, המשלם לבעל הנכס דמי שכירות קבועים, והרווחים שייכים לו – כיון שבאופן זה, כאשר הגוי עושה מלאכה בשבת, הרי זה לצורך עצמו, ולא לצורך היהודי. אולם, אמירה לאריס לעשות מלאכה דווקא בשבת, אסורה, משום איסור 'אמירה לגוי', כנ"ל. והפעלה באמצעות שׂוכר – מותרת רק כאשר דמי השכירות של השבת ניתנים ב'הבלעה' עם דמי השכירות של תקופה, כגון חודש או שנה, אבל בשכירות לפי ימים – גם כשהשכירות נמשכת ימים רבים – אסור ליטול שכר עבור השבת (ראה תקציר למחר). ונכס אשר רוב האנשים באותו המקום אינם מפעילים אותו באמצעות אריס או שוכר – אסור להפעילו באמצעותם, מפני 'מראית העין', דהיינו, שהרואים יחשדו שמדובר בקבלנות יומית, האסורה, כאמור. ובמקום כזה אסור להשכיר את הנכס לגוי כלל, שהרי לא למונעו את הפעלתו בשבת. [שו"ע רמג, א, משנ"ב הקדמה, ג ו־ח, וביה"ל ד"ה שכן; ביאורים ומוספים דרשו, 1, 4 ו־8]
האם מותר לבעל אולם להורות בשבת לפועל גוי שבמוצאי שבת ינקה את האולם?
'אמירה לגוי' בשבת לעשות מלאכה, אסורה. ואיסור זה, הסמיכוהו חכמים על לשון הכתוב: "כל מלאכה לא יֵעשה בהם", שלא נאמר: 'לא תַּעשה', כדי לרמֵּז שאפילו על ידי אחרים לא יֵעשה, והיינו על ידי גוי. וטעם האיסור – יש אומרים שהוא כדי שלא יבואו להקל באיסורי השבת. ויש אומרים שהטעם הוא כדברי חכמינו ז"ל על הפסוק "ודבֵּר דבר" – "שלא יהא דיבורך בשבת כדיבורך בחול", ולכן אסור לומר לגוי בשבת אף לעשות מלאכה לאחר השבת; או משום שהגוי נחשב כשליחו של ישראל, ולכן אסור לומר לגוי אף בערב שבת שיעשה מלאכה בשבת. ואף כשעושה הגוי מלאכה מעצמו עבור הישראל, צריך למחות בידו, כדי שלא יחשדוהו שהגוי עושה כן בשליחותו; ואיסורים דרבנן של שבת, חמורים הם מאד, ולכן הם אסורים גם במקום החשד. ואם גוי עושה עבור יהודי מלאכה בקבלנות, ומחליט מעצמו לעשותה בשבת – אם אינו עושה זאת בבית ישראל, אלא בביתו, והישראל אינו רואהו – אינו צריך לגשת לביתו ולמחות בידו. [משנ"ב רמג, ה; ביאורים ומוספים דרשו, 2 ו־9]