מתי התירו להרהר בדברי תורה בבית הכסא

אלו הרהורים מותרים בבית הכסא ובבית המרחץ?│ומה דינם של גרף של רעי ועביט של מי רגליים?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות קריאת שמע במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק א' סימן פ"ה סעיף ב' בסופו – סימן פ"ז סעיף א']  

הרהורים המותרים במקומות המטונפים

במקומות המטונפים, דהיינו, בית הכסא ובית המרחץ, או בשאר מקומות שיש בהם צואה ומי רגליים, לא רק שאסור לקרוא קריאת שמע, להתפלל, לברך, או לדבר בתוכם דברי תורה, אלא אסור גם להרהר בתוכם בדברי תורה, ומציע המשנה ברורה, שיחשוב האדם בתוכם על ההוצאות וההכנסות שלו, כמה כסף נכנס, כמה כסף יצא, ובשבת יחשוב על בניינים וציורים נאים, עוד כותב המשנה ברורה, שמחשבת מוסר גם היא מותרת בתוכם, לחשוב מהיכן הוא בא, ושסופו רימה ותולעה.

הפרשת חברו מאיסור בעודו בבית הכסא ובבית המרחץ

מותר לאדם להפריש את חברו מאיסור בבית הכסא ובבית המרחץ, אפילו שהוא מדבר אליו בלשון הקודש ולא בלשון לעז, ואפילו בענייני קודש, ולכן, כאשר רואה אדם את חברו עובר באיסור, לא צריך לדקדק ולומר לו אל תעשה כך, אלא יכול גם לומר לו, אסור לעשות כך, ואף על פי שכאשר אומר לו בצורה כזאת, הוא אומר לו דבר הלכה, בכל זאת, כדי למנוע את חברו מאיסור, מותר לומר לו בצורה כזאת, ויש שמחמירים וסוברים, שאסור לומר לו כך, אלא יאמר לו, אל תעשה כך, ומביא המשנה ברורה, שבמקום כזה שאם הוא יאמר את הדברים בקיצור, הדברים לא יתקבלו על לב השומעים, מותר לו להאריך בחומרת האיסור, ואף על פי שתוך כדי הדברים הוא אומר דברי תורה.

הרהור בדברי תורה במקומות המטונפים כדי להפריש עצמו מאיסור

מביא המשנה ברורה, כשם שמותר לומר דברי תורה בבית המרחץ כדי להפריש את חברו מאיסור, מותר גם להרהר בדברי תורה כדי להפריש את עצמו באיסור, ולכן, כאשר מגיעים לאדם הרהורים אסורים כשהוא בבית הכסא ובבית המרחץ, מותר לו להרהר בדברי תורה כדי לסלק את אותם הרהורים אסורים ממחשבתו.

פסיקת דין במקומות המטונפים

אומר הרמ"א, במקום שמותר להרהר בדברי תורה, מותר גם לפסוק דין בלי נתינת טעם, והמקום שמותר להרהר בו בדברי תורה, הוא החדר האמצעי שבבית המרחץ וכמבואר בסימן פ"ד, שהוא החדר שבו מקצתם לבושים ומקצתם ערומים.

מים סרוחים

מים סרוחים או מי משרה, נחשבים כמו צואה, וצריך להרחיק מהם, ומים סרוחים, אלו מים שדרך בני אדם להצטער מהריח רע שבהם.

גרף של רעי ועביט של מי רגליים

גרף ועביט שהם כלים המיוחדים לצואה ולמי רגליים, נידונים כצואה אף על פי שהם נקיים ורחוצים, וצריך להרחיק מהם, מלפניו כמלוא עיניו, ומלאחריו ומהצדדים ד' אמות ממקום שכלה הריח, אלא אם כן אותו עביט משמש גם לשאר תשמישים ולא דווקא למי רגליים, שאז אין צריך להתרחק ממנו כדין צואה, ומביא המשנה ברורה, שעביט של מי רגליים צריך להתרחק ממנו מדאורייתא, ואף על פי שמי רגליים עצמם לאחר שבאו לקרקע הם רק מדרבנן, ומדאורייתא אסור לקרוא קריאת שמע ולהזכיר דבר שבקדושה מול מי רגליים רק כנגד קילוח של עמוד, ואחרי שהמי רגליים נחו בקרקע, האיסור להזכיר לידם דבר שבקדושה הוא רק מדרבנן, בכל זאת, כיוון שעביט הוא מאוד מסריח, מדאורייתא אסור להזכיר לידו דבר שבקדושה

השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א