דומה שאין צורך להציג בפני מישהו את הספר המפורסם 'א אידישע קאפ' (="הראש היהודי"). הרעיון היצירתי שטמון בו הוא בכך, שיש ציור מסוים ועליו סדרה של שאלות מאתגרות, שתשובותיהם נמצאות-טמונות איך-שהוא בציור, ולקוראים נותר רק לעיין ולגלות ולפתור את כל השאלות.
עבור צמד האחיינים שלי, מילת הקסם 'א אידישע קאפ', כבר מזמן אינה רק שם של ספר. קרובי משפחתי עם "הראש היהודי" שלהם, פיתחו ושידרגו את הרעיון, והפכו אותו למשחק משפחתי משעשע. בשבתות ובחגים ובכל זמן פנוי.
זה עובד ככה: האבא מביט על הספרייה בריכוז, וכעבור דקה או שתיים נותן את ה'אות' וזורק את יריית הפתיחה: "בוא נראה אם תדעו איזה ספר נלקח בפעם האחרונה מהמדף העליון?"… ואז מתחילים הדיונים והניחושים, המחשבות והרעיונות, שהופכים את השעה הבאה לזמן איכות מהנה ומגבש.
המשחק המאתגר הזה, כבר לא קורה רק מול דפים וציורים, אלא בסלון, במטבח ובכל מקום. הרבה מעבר לספר עם 12 עמודים. נסו את זה בבית, כל פעולה – יכולה להפוך לשאלה. גם ברחוב לא מסובך למצוא 'קטעים' מעניינים שיכולים לייצר שאלה משעשעת, ואתגר משפחתי לפיצוח.
ואכן, הרעיון הזה הפך לאחרונה לטרנד, רבים משכפלים אותו בצורה כזו או אחרת ומייצרים ספרי-הסתכלות ואתגרי חשיבה מעניינים לפיתוח הכשרונות ולחידוד המחשבה, עבור הראש היהודי. כן ירבו.
*
אתה מביט על אחד העמודים בספר, ועל סדרת השאלות שמופיעות בו, כמו: מה שמותיהם של כל אחד מהילדים שבתמונה? מי מהיושבים אלרגי למוצרי חלב פרה? מי הדליק את החנוכיה אחרון? של מי המוצץ שזרוק ברצפה? ועוד ועוד. ואז אתה מבין שאין משהו שמצוייר פה סתם. כל מכחול נבחר בקפידא. כל שרטוט כאן בעמוד הוא מלאכת מחשבת, כדי לענות על איזו שאלה שמסתתרת.
ואז הבנתי, שהרעיון הזה שבספרים האלו, יכול להמחיש לכולנו את הנקודה הבסיסית של אמונתנו – אין בבריאה משהו סתם. 'אין צייר כאלוקינו', כל דבר שקורה סביבנו, צוייר במדוייק, כדי לענות לנו תשובה לאיזו שאלה שהיא.
אם 'בן הזקונים' טרוף טורף ונמכר למצרים – זה רק כדי שתהיה תשובה לשאלת אברהם אבינו, היאך ירדו נכדיו לגלות בכבוד מלכים. ואם נשאר פך אחד של שמן חתום בחותם כהן גדול – זה רק בגלל שה'צייר' החליט שזו תהיה התשובה לשאלת החשמונאים איך הם ידליקו את המנורה בבוא היום המתאים.
*
כשזוכרים את הנקודה הזו, הרי שהמילים "על הנסים שעשית לאבותינו" אינן יכולות להאמר מן השפה ולחוץ, זה לא ש'במקרה' המעטים ניצחו את הרבים, לא שפתאום מצאו פך אחד של שמן שמור וטהור, אלא הכל היה מתוכנן בציור הגדול שהכין הבורא לפרטי פרטים.
כך זה היה אז, וכך גם היום, אין משהו שקורה סתם. ואם לסוֹפר קשה (וזה מאד קשה) לתכנן עמוד עם בסה"כ 10 פריטים בודדים שיהיו מתואמים בדיוק אחד עם השני; ואם עבור הצייר זה מורכב לייצר יצירה הרמונית מדוייקת שכזו – מכאן נוכל להבין עד כמה עמוקה מחשבתו של הבורא, שמנהיג את העולם כולו, רגע רגע, ברעיון הזה, שהכל מחושב ואין שום דבר סתם.
*
שמונת ימי חנוכה אלו, זו ההזדמנות שלנו לזכור ולהזכיר זאת. אין צייר כאלוקינו. אם במקרה לא פגשנו מישהו והתברר שבכך ניצלנו מלהידבק בקורונה; אם זכינו בהגרלה, או אם המוצץ נפל לנו לרצפה; אם הילד אלרגי למוצרי חלב, וגם אם הוא מביא 100 במבחן – הכל מסודר ומתוכנן לפרטי פרטים ע"י צור העולמים. 'המשפילי לראות בשמים ובארץ'.
וזה גם הזמן לשבח ולהלל לבורא עולם על השגחתו ושמירתו עלינו, להודות על כל חסדיו ונפלאותיו עמנו במשך כל ימות השנה, בכל יום ובכל שעה.
הטוב כי לא כלו רחמיך, כי מעולם קיווינו לך.