שטו העם ולקטו וטחנו ברחיים או דכו במדוכה (במדבר יא ח).
אומר הזהר הק': "שטו העם ולקטו" – "שטיא הוא דא", כלומר, שוטים הם אלו שהשתטחו על הארץ ללקוט את המן, שכן מה ששייך ומיועד לאדם יבוא לו בנקל עד שלא יצטרך אפילו להתכופף (מרן הגרי"ח זוננפלד – 'חכמת חיים').
סיפר הגאון רבי אברהם יפה'ן זצ"ל: היה בחור מעוט-כשרונות שהתקשה בדברים הפשוטים ביותר והכל ריחמו עליו מה יהיה בסופו, הרי אפילו חנווני לא יוכל להיות. לבסוף רעשה העיר: הוא זכה בגורל בחמשת אלפי רובל – הון עתק באותם ימים, כי מילא נכונה את שלושת המספרים.
לתמיהת רבים היאך הצליח, הסביר: "האמת שמעולם לא עלה בדעתי להשתתף בהגרלה, אך בחלום הלילה ראיתי את המספרים שבע עשרה, שמונה עשרה, שלוש מאות ושבעים, והבנתי שהם מספרי המזל". תמהו האנשים: "אבל היו רק שלושה מספרים לניחוש, ולא היו אלה המספרים הללו?!".
חייך ואמר: צירפתי את המספרים הללו ויצא לי ארבע מאות וחמש עשרה. מילאתי 415 וזכיתי. חישבו האנשים וקראו: "אבל התוצאה מחיבור המספרים היא 405 בלבד?!". התאכזב הבחור: "אה, ככה?! איזה מזל שאינני יודע חשבון!…"
כולם ריחמו עליו שאפילו חשבון אינו יודע, אך לבסוף התעשר מכך… למד מזה רבי אברהם: איננו יודעים מה טוב ומה רע. החיסרון עלול להתברר כמעלה, ולהיפך. אין עלינו אלא ללכת בתום, וההולך בתום ילך בטח.
(איש לרעהו מתוך 'והגדת' – הגדש"פ)