יום שני כ"ד בניסן תשע"ט
האוכל את סעודות השבת במקומות שונים – היכן ישתתף ב'עירוב החצרות'?
כפי שלמדנו, ב'עירוב חצרות', נדרשת השתתפות של כל דיירי החצר; ואם אחד מהם לא השתתף בו, העירוב בטֵל.
ואדם שיש לו דירה בחצר אחת, שבה הוא משתמש ללינה ולשאר צורכי דירה, ודירה נוספת בחצר אחרת, שבה הוא אוכל את סעודות השבת – מקום האכילה בלבד נחשב למקום דירתו; וזאת, אף אם במקום לינתו הוא אוכל אכילת עראי, ושותה, ואף אם בימות החול אוכל שם את כל סעודותיו.
ולכן, השתתפותו בעירוב החצרות נדרשת רק בחצר שבה מקום אכילתו. ואם אוכל את סעודת ליל השבת בדירה אחת, ואת סעודת שחרית של שבת בדירה אחרת – שתיהן נחשבות כמקום אכילתו, והשתתפותו נדרשת בשתיהן.
[שו"ע שע, ה, ומשנ"ב מב; ביאורים ומוספים דרשו, 33]
משפחות האוכלות יחד באולם אוכל משותף – האם נחשבות כדיירים נפרדים לענין 'עירוב חצרות'?
בהמשך לאמוּר: מספר אנשים הדרים כל אחד בבית משלו, וביתם משמש ללינה ולשאר צורכי דירה; ואילו את סעודות השבת אוכלים יחד במקום אחר, כגון באולם אוכל משותף – מקום אכילתם נחשב למקום דירתם לענין 'עירוב חצרות'.
ומכיון שאין מחיצה המפסיקה ביניהם, אזי אף אם כל אחד אוכל את מאכליו הפרטיים בשולחן נפרד – הם נחשבים כדייר אחד לענין העירוב, ונדרשת השתתפות אחת בלבד בעירוב עבור כולם; ומי מהם שירצה – רשאי לתת את הפת, ונחשב כשליח של כולם.
ואף באופן שפורסים באולם האוכל וילון בין משפחה למשפחה, וכדומה – היות ואינו פרוס שם דרך קבע, ונועד לצניעות בעלמא, אינו נחשב למחיצה.
[שו"ע שע, ד, משנ"ב לו-לט, ושעה"צ כ]
בנים הרוכשים את מאכליהם בכסף שנתן להם אביהם – האם נחשבים כדייר אחד לענין 'עירוב חצרות'?
בהמשך לאמוּר: בנים האוכלים בבית אביהם ולנים בביתם – השתפותם ב'עירוב חצרות' אינה נדרשת אף במקום אכילתם, כיון שהם טפֵלים לאביהם.
ואם אוכלים בביתם, אך מאכליהם ניתנים להם מיד אביהם, או שנותן להם כסף לרכוש בו מאכלים; אם אין דיירים נוספים בחצר – אין צורך בעירוב חצרות, כיון שאביהם 'מצרפם' להֵחשב כאחד. ויתכן שדין זה הוא רק באופן שהבנים דרים באותה חצר שבהּ דר האב.
ואף אם יש דיירים נוספים בחצר, אך מניחים את פת העירוב בבית האב (או בבית אחד הבנים) – השתתפותם בעירוב אינה נדרשת; אך אם מניחים את פת העירוב בבית אחד מהדיירים האחרים, כל אחד מהבנים צריך להשתתף בו.
[שו"ע שע, ה, משנ"ב מג-מו, וביה"ל ד"ה והני; וראה שעה"צ כב]