סיפר אחד מן הרבנים העוסקים בקירוב לבבות בעיר תל אביב. הייתה משפחה שקצת קשה היה להגדיר את בניה כשומרי תורה ומצוות. בני המשפחה לא שמרו תרי"ג מצוות במלואם,
אולם הם שמרו על מסורת היהדות באופן מסוים. היו מצוות שהם היו מקפידים בהם מאוד, ואחת מהם הוא הכשרת העוף לפני בישולו.
לא היה זה בימים בהם, כבזמנינו אנו, קונים עופות כשרים, 'גלאט כשר' חתום בהכשר הבד"ץ, כשהוא מוכן כבר לאכילה. אלא בימים עברו, כאשר היה צריך לקחת את העוף מן השוחט ולהכשירו. וכך היו עושים בני המשפחה ההיא, ונזהרים בכך באדיקות רבה.
אם המשפחה הייתה שופכת מלח בכמות גדולה, ואחר כך היא הייתה מדיחה את העוף כדת וכדין. ולפעמים, הייתה האמא מזמינה גם את אותו הרב, בעל המעשה, שיבוא ויראה האם היא מכשירה את העוף כראוי. הרב היה מגיע ומכריע אם הוא נעשה כהוגן.
הרב היה מקפיד להגיע אליהם בכל עת שקראו לו לשם כך, לאור תקוותו שהם יחזרו בתשובה, לשמור את קיום כל המצוות, ולהקפיד על קלה כבחמורה, והוא חשב, שמצוה זו של אכילת מאכלים כשרים, בכוחה להביא אותם לחיי תורה ומצוות מלאים.
אחרי כמה פעמים שהרב הגיע לבית המשפחה, הוא שם לב שמשום מה בכל פעם כאשר מכשירים את העוף בביתם, בפינה על השיש דולקים שתי נרות. הרב מעולם לא שמע על מנהג שכזה, והוא שאל את האמא: מה פשרם של הנרות האלו בעת הכשרת העוף? על מה זה ועל מה זה?
והיא השיבה לו: רב נכבד, אני לא זזה מן המסורת המשפחתית כהוא זה. כפי שאמי הייתה מכשירה את העופות וגם אני מכשירה, כך, כמו שהיא הדליקה נרות בזמן שהיא הכשירה את העופות, גם אני מדליקה נרות בזמן ההכשרה!
ניסה הרב להעמיד אותה על טעותה, באומרו: ההורים שלך הדליקו נרות, משום שבזמנם עדיין לא הייתה תאורה טובה, אולם כיום, כאשר ישנו אור מהחשמל, אין צורך בהדלקת נרות.
אוי, נענתה האשה ואמרה באנחה, כבוד הרב, 'הנרות הללו שאנו מדליקים', זה לא בשביל אור… הנרות האלה הם לעילוי נשמת התרנגולת…
מי יודע כמה נרות הייתה האשה הזו מדליקה כשהיא הייתה מכשירה בשר בקר… אבל זה לא ממש מצחיק, כאשר נסתכל אל תוך עצמנו, איך שאנו נוהגים לפעמים.
לפעמים זה רק עונה למה שאומרים חז"ל (ירושלמי שבת א, ב) 'כל הפטור מדבר ועושהו – נקרא הדיוט', הוא מדליק נרות לעילוי נשמת התרנגולת, וכי מה בכך, אבל לפעמים זה חמור ביותר, מקרים בהם אדם חושב שהוא מקיים מצוה ולמעשה הוא עושה עבירה. לפעמים הוא משוכנע שהוא ממש צדיק, בעוד שהוא פשוט חוטא.
וכמו שרבינו האור החיים הק' מבאר את דברי המשנה (אבות ב, ה) "לא עם הארץ חסיד", בענין הזה, "שאסור לעם הארץ להתנהג בחסידות, שיעשה חומרות וגדרים כמנהג החסידים, כי לפעמים יעשה חומרא בדבר שהוא אדרבה עבריין". לכן חז"ל אומרים לו, ראשית כל, תלמד, ורק אחרי זה תדע איך להתנהג.
(משיעורי הגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)