י' יעקובוביץ
מעשה נודע, המסופר בין כתלי בתי המדרש, מצטט ביטוי של מרנא הגר"י סלנטר זצוק"ל, שעה שפגש בימי חודש אלול ידיד ותיק. הנ"ל שהיה עסוק בחשבון נפשו, לא ענה שלום לברכתו של הגרי"ס, והזעים פניו. נענה על כך רבי ישראל, "מה אשם אנכי שהלה עושה תשובה?…"
עיון קל במראה פניהם של רבים וטובים מגלה, שאין צורך בעשיית תשובה כדי להיות "בור ברשות הרבים" שכזה. מראה הפנים המהורהר, המכורכם וה"כבד", משווה להם, לדעתם, מן חשיבות כל שהיא.
מראה פנים עגמגם, כזה המזכיר מטבל של חריסה מוחמצת, או בצלצל בא בימים, אינו מענג בלשון המעטה. איש מאתנו לא אוהב לפגוש ידיד קרוב או בן משפחה, שמראה פניו מזכירים יותר את חורבן הבית, מזה של ימי חודש הסליחות, וגם הרחמים.
וכאילו לא די בזה, נמצאים רבים שכאלה, שבטנם עמוסה ומלאה בטענות, מענות וכעסים, על כ-ו-ל-ם, חברים, שכנים, מורים, הורים, תלמידים, הגבאי, המשגיח, החזן, המוכר… שלא לדבר על בני הזוג…, הם עמוסים טינה כרימון, כולם עשו להם, למה? ככה!
"אל תסתובב עם קפידות כל היום", אמר פעם רבן של ישראל, מרן הגרא"מ שך נענה למישהו שביקש סגולה וברכה. זו עצה לשימוש יום יומי, עצה לשיפור מראה הפנים, עצה המונעת ממך, פרצוף עגום שכמוך, להיות בור ברשות הרבים.
הם, הממורמרים, לא מצליחים להנות מהנשמה החדשה שניתנה בהם בכל בוקר, מהטוב שמשפיע עליהם בורא עולם. הם לא מסוגלים ליהנות ממה שקבלו, יען כי בלבבם כל היום רק מר על מה שחסר להם. הם רוצים את זה מהר ועכשיו, נאו! "מקטרים" על כל העולם כולו.
הם גם לא מצליחים להבין, איך זה שיש כאלה המחייכים. פשוט לא נתפס להם. הם, רואים סביבם רק רע כל היום.
יהודי שעבר לאחרונה מאורעות חיים שאין בהם כדי להסב אושר לכל אדם באשר הוא, שח ברגע של צחוק מריר את שאירע לו בפגישה אקראית. הנ"ל יצא לשמחה משפחתית, כאשר מכר קרוב ולא חכם, לחש בלחישה רועמת מאחורי גבו: "הוא דווקא נראה טוב…". "לא מרגישים עליו", הוסיפה רעייתו של הפיקח (זוג מן השמים,…) בקול שהיה יכול להבריח בבהלה יונים לצמיתות.
"מה הם רוצים?" שאל אותו יהודי, "אז נכון שיש לי רגעים קשים, אז מה, אני גם צריך להראות מסכן?…"
*
"מעביר על מידותיו", אותה סגולה נוראה, זו שיכולה לשמש לנו כקרש הצלה – כרוכה, איך לא, בדיוק בהרגשות אלו. היכול לחיות בשלוות נפשית, בלי לכעוס כל היום ולהרגיש ש"עשו לך", ש"הציקו לך", בלי להתמרמר על כל העולם, יוצרת עבודה פנימית מופלאה ואפשרות לזכות בקרבת ה' וברחמיו.
זוהי סגולה הטובה מכל, סגולת אמת. פחות כעסים, פחות "קפידות", הצגת פנים נעימות ולא זועמות – כל אלה יכולים להיות מליצי טוב לימי הדין הבאים.
ולא זו בלבד: גם מעט פירגון, או בשפה פשוטה: מילה טובה, היא אחת מהיכולות הקלות ביותר לעשיה והקשות ביותר לביצוע. צריך לזה רק טיפונת מחשבה, קצת לב טוב…
הרי ברור לך, איש ממורמר, שאם תראה מסכנים, תעשה עימם חסדים מכל הלב, תרחם על מסכנים, תסייע לאביונים, תחמול על נדכאים; כשתראה אדם שוכב על הרצפה מדמם סובל – או אז תגייס את מיטב רחמיך וטובך, לרחם, לחוס…
למה לחכות למצב שכזה? למי לחכות? יש לך מושג מהו כוחה של מילה טובה, הארת פנים, או סתם, ממש סתם, פירגון לבבי אחד?
עם מעט אור, בלב ובפנים, יש הזדמנות לזכות, לחיים ממש טובים.