בשנים שלאחר השואה התגוררו בטשרנוביץ המוני חסידים מבין הפליטים הרבים שגדשו את העיר. בעיר התפתחו חיי קהילה חדשים, אך כמובן שבהיות העיר תחת השלטון הקומוניסטי, סבלו בה היהודים מנגישות ורדיפות השלטון, וכל חיי הדת היו קשים מנשוא.
הימים, ימי ערב פסח. אפיית מצה שמורה היתה נחשבת בעיני השלטונות כחטא חמור ביותר, היתה זו בבחינת מרידה במלכות שעונשה שנות מאסר ארוכות ועבודת פרך במחנות הידועים לשמצה.
יום אחד, נעצר סבל יהודי ברחוב על ידי שוטר, ולאחר חיפוש קל בכליו, התברר לשוטר כי הוא מוביל במשאו – לא פחות ולא יותר מאשר חבילה של מצה שמורה!
השוטר שראה כי בחכתו עלה "דג שמן", החליט לנצל את הזדמנות הפז שנפלה לידו עד תום. "לאן הינך מוביל מצות אלו?" שאל את הסבל הנפחד.
"המצות אינן שלי, נתבקשתי להביאן למקום מסוים" ענה ברעדה.
"היכן נאפו המצות?"
"אינני יודע!"
"מי מסר לידך את המצות?" – דומיה, הסבל נשאר מוכה הלם ולא ידע מה לענות. לגלות את האמת – הרי יענישו קשות את השולח, ואם לא יספר – הרי הוא עצמו יעמוד בפני משפט הארורים, מה אם כן יענה?!
בראות השוטר את מבוכתו, פקד עליו ואמר בקול רם: "אם כך, בוא איתי לתחנת המשטרה!"
המחזה של יהודי אומלל העומד נבוך וחיוור מול השוטר האימתני, ריכז סביבו יהודים רבים, בעיקר צעירים מסוקרנים. במקום עבר הרב אברהם שמואל לבנהרץ, מחסידי חב"ד בעיר. כשראה את ההתגודדות של האנשים הסובבים את הסבל והשוטר, שאל את אחד הנוכחים לפשר ההתקהלות. סיפר לו הלה את המתרחש עם הסבל היהודי האומלל.
השוטר לפת את הסבל בזרועו והחל להובילו לתחנת המשטרה. ר' אברהם לא השתהה, הוא פילס דרך בין ההמון המתקהל ורץ לעבר הסבל היהודי, ניגש אליו, הוציא מידיו את חבילות המצות ונעמד מול השוטר: "מצות אלו שלי הן!" הכריז בקול נחרץ בפני השוטר הנדהם, בעוד הסבל מנצל הזדמנות בלתי חוזרת זו ובורח מהמקום כל עוד נפשו בו…
"מי אתה? מה מעשיך כאן? איפה מקום מגוריך? היכן אופים את המצות הללו?" המטיר עליו השוטר מבול של שאלות.
ר' אברהם לא נבהל מהשוטר ושאלותיו. הוא פקח את עיניו לרווחה כ'דוד' שאינו משפיל את דמותו היהודית האמיצה מול 'גלית' הסובייטי, וענה בביטחון ובאומץ רב: "בוא ונלך לתחנת המשטרה ושם אגלה את פרצופך האמיתי!"
השוטר עמד כמאובן. זו לו הפעם הראשונה במשך עשרות שנות שירותו בממשל הקומוניסטי, שאיש יהודי מעוטר בזקן ופאות, יהודי שהוא רגיל לראותו בהשפלתו ובשפלות רוחו, מיישר לפתע את גבו בקומה זקופה ומשיב לו דברים כדורבנות כיהודי גאה ואמיץ!
והנה פלא: השוטר הזקוף המסמל את השלטון העריץ והמדכא, נתקף לפתע חרדה, נסוג אחורנית והלך לדרכו בהשאירו את חבילות המצות שנאפו בעמל וביזע, בתנאי מחתרת תוך סיכון גדול, בידיו של ר' אברהם שמואל אשר קרן מאושר.
המצות אמנם לא היו מיועדות עבורו, אך האם זהו ענין של מה בכך להציל את מצות הזולת, ובמיוחד את הסבל האומלל מידי מלכות הרשע?
יהודים רבים היו עדים למחזה נדיר זה, ביניהם גם כאלו שהשתייכו לתנועות שהיו רחוקות מהיהדות. הם עמדו פעורי פה לנוכח מסירות הנפש שגילה בהצילו את היהודי כשהוא מסכן את עצמו.
וברור הדבר שאם לא היה נוהג כך, היו מרבית היהודים בצ'רנוביץ נשארים ללא מצות, המאפיה היתה נסגרת ובעליה ועובדיה היו נשלחים לגלות בסיביר… ובכך זכו תושבי העיר כמידי שנה לאפות מצות ולקיים את חג הפסח כהלכתו.
(גיליון 'באר בשדה', מתוך 'יהדות הדממה')
hasgha protiz
this story is about my great great grandfather my father mother grandfather