היום נמשיך לעסוק בנושא: אמירת דברי קדושה בצורה הולמת
יום חמישי ד' בשבט תשע"ו
כיצד מתירים מים אמירת דברי קדושה?
אסור לאדם לומר דברי קדושה: ברכות, תפילה או דברי תורה, כאשר נמצאים 'מי רגלַים' בטווח של ארבע אמות (1.92-2.31 מטרים, לשיטות השונות) ממנו, או שנמצאים לפניו בטווח הראייה. אכן, כשהם מוטלים על הקרקע או בכלי, ולא עולה מהם ריח רע במידה הגורמת צער לבני אדם - התירו חכמים אמירת דברי קדושה בסמוך להם על ידי שפיכת 'רביעית' (86-150 סמ"ק לשיטות השונות) מים בבת אחת לתוכם, או שפיכתם לתוך רביעית מים. ויתכן כי כל נוזל מועיל לענין זה. [סימן עז, סעיף א, וס"ק א, ב, ג ו־ו, וראה שעה"צ ס"ק ה; ביאורים ומוספים דרשו, 5-6, וראה שם, 1, לענין מחשבה בדברי קדושה; סימן עח, ביה"ל ד"ה היה קורא]
ורא]
מהי כמות המים הנדרשת להתיר אמירת דברי קדושה?
כאמור, תערובת 'רביעית' מים מתירה אמירת דברי קדושה בסמוך ל'מי רגלַים'. היתר זה אמור אף במקרה שכמות מי הרגלים גדולה בהרבה מרביעית. אולם, לאחר שעירבו את המים במי הרגלים פעם אחת, אינם מתירים מי רגלים נוספים המתערבים בהם; ויתכן כי אף לפני שעירבו את המים - אם מדובר במי רגלים משתי פעמים, צריך לערבם בשתי רביעיות. ויש אומרים כי אף לאחר שעירבו את המים - הם מתירים מי רגלים נוספים. ברם, אם כמות מי הרגלים פחוּתה מרביעית - די בתערובת של רוב מים ואין צורך ברביעית, והמים מתירים אף מי רגלים נוספים, כל עוד כמותם גדולה משל מי הרגלים, והכמות הכוללת של מי הרגלים פחוּתה מרביעית. [סימן עז, סעיף ב וס"ק ז-ח]
מהו ההבדל בין צנתר העשוי מגומי לבין העשוי מפלסטיק?
כלי המיוחד ל'מי רגלַים', דינו כמי רגלים עצמם ואסור לומר דברי קדושה בסמוך לו, והוא מכונֶה בפי הפוסקים 'עָבִיט'. וחולה שחיברו לגופו 'צַנְתָּר' (קָתֶטֶר) - רשאי לעסוק בדברי קדושה בעודו מחובר אליו, כל עוד לא נודף מהצנתר ריח רע, אך לענין כיסוי הצנתר - הצינור והשקית - נחלקו הפוסקים: יש אומרים שאם הוא עשוי מגומי חובה לכסותו, ואף אם עשוי מפלסטיק טוב לכסותו; ויש אומרים כי אף אם הוא עשוי מניילון חובה לכסותו. ויש אומרים כי הצינור אינו טעון כיסוי כלל, ויש אומרים שהקתטר כולו אינו טעון כיסוי - אף אם עשוי מגומי - כיון שהוא מיועד לשימוש חד פעמי ואינו נחשב כעביט. [סימן עז, סעיף א וס"ק ה; סימן עח, ביאורים ומוספים דרשו, 3]