יום חמישי ב' בשבט תשע"ח
לצורך מי אומרים 'ויהי נועם' ו'יושב בסתר' במוצאי שבת?
בתפילת ערבית של מוצאי שבת, אומרים 'קדושה דסדרא'. עד לאמירת קדושה זו, נמשכת קדושת השבת במידה מסוימת, ונשמות הרשעים אינן שבות לגיהנום ממנוחתן בשבת עד לאחר אמירתה. וכדי להעניק לרשעים זמן נוסף של מנוחה, אומרים לפני קדושה דסדרא את הפסוק 'ויהי נועם', ומזמור 'יושב בסתר'; וכן אומרים את הכל ב'נעימה' המאריכה את האמירה. ועל פי הקבלה יש לומר את הפסוק 'ויהי נועם' בעמידה; אך יש מהראשונים שכתב שבמקומו נהגו לאומרו בישיבה. וכן נוהגים לכפול את הפסוק 'אורך ימים' שבסוף 'יושב בסתר', והראשונים כתבו טעמים שונים לדבר. ובניגוד לסדר הקדושה שאומרים לאחר תפילת שחרית בימות החול, סדר קדושה של מוצאי שבת פותח בפסוק 'ואתה קדוש', ולא בפסוק 'ובא לציון גואל', כי אין גאולה בלילה, כלומר, משיח אינו בא אלא ביום. [שו"ע רצה, א, ומשנ"ב א-ב; ביאורים ומוספים דרשו, 1]
המנהגים השונים בקשר ליֵין ההבדלה
בשעת מזיגת היין לכוס של הבדלה, נוהגים למלאו על גדותיו, עד שיגלוש מעט, כיון שיש סימן ברכה בדבר, על פי מאמר חכמינו ז"ל: כל בית שלא נשפך בו יין כמים, אין בו סימן ברכה. ואין להרבות ביין הנשפך, כדי שלא לאבדו לחינם. ואם היין קדוש בקדושת שביעית, צריך להקפיד לשופכו לצלחת נקיה, ולשתותו לאחר מכן, כיון שאסור לגרום הפסד לפירות שביעית. ולאחר שתיית יין ההבדלה, מכבים את נר ההבדלה ביין הנותר בכוס, כדי להורות שלא הודלק נר זה אלא לצורך מצוה. ונוהגים ללחלח מעט את העינים ביין, לאות על חיבוב המצוה. ויש הנוהגים גם להכניס את האצבעות המלוחלחות ביין לכיסים, לסימן ברכה. ואם היין קדוש בקדושת שביעית, אסור לכבות בו את הנר, ולא ללחלח בו את העינים והכיסים. ונהגו ישראל מקדמת דנא, שנשים אינן שותות מיֵין ההבדלה. [שו"ע רצו, א, ומשנ"ב ה-ו; ביאורים ומוספים דרשו, 6 ו־8]
מהו המשותף לראש האדם ולברכות ההבדלה?
סדר ברכות ההבדלה במוצאי שבת – יש מהראשונים שכתב שהוא מסודר על פי סדר החושים שבאדם, מה'גס' אל ה'דק'. ראשונה, ברכת הגפן על היין, השייכת לחוש הטעם, שהוא הגס ביותר מבין החושים, והשימוש בו הוא רק במגע עם החפץ אותו הוא חש. לאחריה, ברכת הבשמים, השייכת לחוש הריח שהוא דק יותר מחוש הטעם, והשימוש בו אינו צורֵך מגע עם מקור הריח, וניתן להשתמש בו אף ממרחק. לאחר מכן, ברכת מאורי האש על הנר, השייכת לחוש הראִיָּה, שהוא דק מחוש הריח, וניתן להשתמש בו ממרחק רב. ולבסוף – ברכת ההבדלה, השייכת לשכל האדם, שהוא דק ונעלה יותר מכל החושים, ובו נבדל האדם מן הבהמה. ומוסיף, כי סדר זה סידר השי"ת גם בגוף האדם: השכל בקדקוד האדם, ומתחתיו בסדר יורד: העינים – חוש הראות, האף – חוש הריח, והלשון – חוש הטעם. [שו"ע רצו, א; ביאורים ומוספים דרשו, 1]