יום שני ט"ו בשבט תש"פ
מדוע לא ניתן לקיים את מצוַת אכילת מצה במצה גזולה?
את מצוַת אכילת מצה בליל הסדר, לא ניתן לקיים במצה גזולה. הלכה זו נלמדת ב'גזירה שווה' מהפרשת חלה, והיינו, שלגבי אכילת מצה ולגבי הפרשת חלה נאמרה בתורה המילה 'לחם', ולמֵדה מצה מחלה, שכשם שאין אדם מפריש חלה אלא מעיסה שלו, כיון שנאמר בה 'עריסותיכם', כך אינו מקיים מצות מצה אלא במצה שלו. וטעם נוסף להלכה זו, שאכילת המצה הגזולה היא 'מצוה הבאה בעבירה', אשר איננה מצוה.
ולענין מצוַת אכילת מרור – לפי הטעם הראשון, יש אומרים שהתורה הקישה את המרור למצה, ולכן דינו כמצה, כלומר שאין מצות מרור מתקיימת במרור גזול. ולפי הטעם השני – לדעת השולחן ערוך לא נאמר הכלל של 'מצוה הבאה בעבירה' במצוה דרבנן, וניתן לקיים מצות מרור במרור גזול, ולדעת הרמ"א נאמר כלל זה אף במצוה דרבנן.
[שו"ע תנד, ד, משנ"ב טו, וביה"ל ד"ה אין]
האם אורח צריך לקנות מבעל הבית את המצה והמרור?
כאמוּר, את מצוַת אכילת מצה, צריך לקיים במצה השייכת לאוכֵל; ויש אומרים שכך הדין גם במצוַת אכילת מרור. והעירו האחרונים, שלפי זה אין אורח יכול לקיים מצוות אלו במצה ובמרור שבעל הבית מגיש לפניו, ללא שיקנה אותם תחילה מבעל הבית.
ויש חולקים על כך, אם משום שלדעתם המצה והמרור הניתנים מיד בעל הבית נחשבים כשל האורח לענין זה; ואם משום שבשעת הלעיסה – טרם קיום המצוה בבליעת המצה – אינה ראויה עוד לאדם אחר מלבד האורח, ובכך היא נחשבת כְּשֶׁלוֹ לחלוטין, וממילא אינו צריך לקנותה קודם לכן. ובנוסף, עצם הדבר שהפוסקים לא הזכירו זאת, מלמדנו שאין לחשוש לכך. וכן נהגו כמה מגדולי ישראל, להגיש לאורחיהם את המצה והמרור ללא הקנאה תחילה. אך יש שהורו כי ראוי להדר ולקנות את המצה והמרור מבעל הבית.
[ביאורים ומוספים דרשו תנד, 17]
באיזה 'קנין' יש לקנות את המצות לליל הסדר?
בהמשך לאמוּר: אדם שקנה מצות לליל הסדר, בקנין 'הגבהה', וטרם שילם עבורן; ובשעת המכירה גילה המוכר את דעתו שהוא זקוק לכסף בדחיפות, ואין באפשרותו למכור בהקפה, והקונה דוחהו שוב ושוב – הקנין אינו חל, והמצות אינן שייכות לקונה, ואינו יכול לקיים בהן את מצוַת אכילת מצה.
ואף אם המוכר אינו זקוק לכסף, והקנין חל – ראוי לקנותן בקנין חצר, ולא רק בקנין הגבהה, והיינו, שיכניס את המצות לרשות השייכת לו; וזאת משום שקנין הגבהה מועיל רק מדרבנן, ויש הסוברים שקנין דרבנן אינו מועיל לדינים דאורייתא, ואילו קנין חצר מועיל גם מדאורייתא.
ולכתחילה, ראוי בכל מקרה לשלם על המצה לפני הפסח. ותשלום בהמחאה (צ'ק) – דחוי, או שאינו דחוי – נחלקו הפוסקים אם הוא מועיל לקנין המצה.
[משנ"ב תנד, טו; ביאורים ומוספים דרשו, 25, וראה שם, 26]