יום ראשון א' בטבת תש"פ
מדוע אסור לומר לגוי ביום חמישי לעשות מלאכה בשבת?
חכמינו ז"ל אסרו לומר לגוי לעשות מלאכה בשבת. והפוסקים כתבו טעמים שונים לאיסור זה: א. מכיון שהגוי עושה על פי דיבורו של ישראל, הריהו נחשב כשליחו לעשיית המלאכה. ב. משום שנאמר: "אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ... וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר". ג. כדי שלא יבוא ישראל לעשות את המלאכה בעצמו.
וכתבו האחרונים, שכאשר ישראל אומר לגוי בערב שבת לעשות מלאכה בשבת, אין בזה איסור משום 'ממצוא חפצך', שהרי לא נאמר כן אלא השבת עצמה; אך האיסור הוא משום שנחשב כשליחו של ישראל. וכאשר אומר לגוי בשבת לעשות מלאכה בשבת, יש בכך איסור הן מצד שהגוי נחשב כשליחו, והן משום 'ממצוא חפצך'.
[משנ"ב תנ, טו; ביאורים ומוספים דרשו, 21; רמב"ם שבת ו, א]
האם מותר לומר לגוי לבשל בשר בחלב?
בהמשך לאמוּר: מאחר ואחד הטעמים לאיסור אמירה לגוי הוא שהגוי נחשב כשליחו של ישראל, אסורה האמירה לגוי בכל איסורי התורה; דהיינו, שכל דבר שאסור לישראל לעשותו, אסור לומר לגוי לעשותו, גם כשהגוי עושה זאת לצורך עצמו. ולכן, לדוגמה, אסור לישראל לתת לגוי כסף בפסח ולומר לו לקנות בו חמץ, שהרי לישראל עצמו אסור לקנות חמץ בפסח. וכן אסור לתת לגוי בשר וחלב ולומר לבשלם יחד.
אולם, מותר לומר לגוי שיקנה לעצמו בכספו שלו חמץ בפסח, ומותר לומר לגוי לבשל לעצמו בשר משלו יחד עם חלב, כיון שבאופן כזה שהגוי עושה מלאכה לצורך עצמו בחפצים שלו, לא אסרו חכמים אמירה לגוי.
[משנ"ב תנ, טו; ביאורים ומוספים דרשו, 21-22]
במקרה שישראל מוכר חמץ בפסח משום פיקוח נפש – האם רשאי למוכרו במחיר רגיל?
ישראל שיש בבעלותו חנות המוכרת מוצרי חמץ, ומכרהּ לגוי לפני הפסח כדין, ובפסח עצמו אירע שישראל אחר הזדדק לחמץ שבחנותו לצורך פיקוח נפש – וכגון שזקוק למזון תינוקות, ולא ניתן להשיג מזון שאינו חמץ; ובאופן שהגוי אינו מקפיד על כך שבעל החנות ימכור מהחמץ שברשותו – אם מכר את החמץ לגוי במחיר קמעונאי, דהיינו במחיר שמוכרים ליחידים, ולא במחיר שמוכרים לסיטונאים, מותר לו עתה למכור לישראל במחיר קמעונאי, שהרי זהו המחיר שיצטרך הוא עצמו לתת לגוי עבור החמץ; אולם, ראוי בכל אופן למכור במחיר סיטונאי, באופן שלא יהיה במכירה כל רווח, ובמיוחד כאשר הוא מוציא 'חשבונית מס' למכירה זו.
[ביאורים ומוספים דרשו תנ, 13]