כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך
בשב"ק פרשת וארא העעל"ט (תשפ"ב) בצפרא דשבתא לאחר הקידושא רבא, ניגש אלי אחד מחשובי מתפללי בית מדרשינו הרה"ח ר' ברוך מאיר רוזנבוים שליט"א, וסיפר לי סיפור נפלא שאירע לאחרונה, וכך סיפר:
יהודי אחד מתושבי ירושלים עיה"ק, שאביו היה חולה ל"ע ואושפז בבית החולים באמעריקא, נסע לאמעריקא לקיים מצות "ביקור חולים" ולבקר את אביו. בטרם צאתו מארץ הקודש, אמרה לו זוגתו: "כשתהיה באמעריקא קנה לעצמך טלית קטן חדש". ולשאלתו לשם מה הוא צריך לקנות טלית קטן חדש, אמרה לו שנראה לה מתאים מאד, שכאשר הוא יהיה באמעריקא שיקנה טלית קטן חדש. ואכן, מיד בבואו לאמעריקא עשה ככל אשר נצטווה, והלך לקנות לעצמו טלית קטן חדש.
בערב שבת הכין את עצמו ללכת לטבול לכבוד שבת קודש, הוא לקח עמו את השקית עם בגדי השבת, ובתוך השקית הכניס גם את הטלית קטן החדש, והלך תחילה לבקר את אביו ולדרוש בשלומו. כעבור זמן מה, הצטדק בפני אביו ואמר לו שהוא יוצא לזמן קצר כדי ללכת למקווה ולהחליף את בגדיו לבגדי שבת ואח"כ יחזור אליו.
כששמע אביו את דבריו, אמר לו: "האם אתה יודע כמה צריכים לשבח ולהודות להקב"ה על גודל חסדיו שאתה יכול ללכת למקווה לטבול לכבוד שבת קודש, ולהחליף מבגדי חול לבגדי שבת?" – וממשיך האב ואומר – "אני שוכב כאן לדאבוני הרב עם בגדי בית החולים, והנני לבוש עמהם הן בחול והן בשבת".
כששמע הבן את דברי אביו, נפלה הברקה במוחו, ומיד אמר לאביו בהתרגשות: "אבא, יש באמתחתי טלית קטן חדש שקניתי כשהגעתי לאמעריקא, ומעולם עדיין לא לבשתי את זה, והנה אני רוצה ליתן לך את זה שיהיה לך טלית קטן חדש לכבוד שבת", ומיד הוציא הבן את הטלית קטן החדש משקית המקווה והלבישו לאביו. האב התרגש עד מאוד מזה, והודה לבנו מעומק הלב על המתנה היפה שנתן לו, ונתן שבח והודאה להקב"ה שהוא זוכה ללבוש טלית קטן חדש לכבוד שבת קודש.
כשיצא הבן והלך למקווה, חשב לעצמו מה רב חלקו אשר זיכהו השי"ת ליהנות את אביו באופן נפלא עם דבר כ"כ קטן, ואשר חננו דעה בינה והשכל לעשות כבקשת זוגתו לקנות טלית קטן חדש.
במוצש"ק, נפטר אביו ל"ע בפתע פתאום – כשהוא מלובש עם הטלית קטן החדש…
*
ידיד נפשי הרה"ג ר' כלב רפאל געשטעטנער שליט"א בעמח"ס "ומפז רב" ו"דברי ברכה", סיפר לי סיפור נפלא שאירע לפני שנים רבות בוויליאמסבורג:
קבוצה של נערות הגיעו פעם לבית חברתן, וכשהתיישבו כולן בחדר האוכל, אמרו לחברתן המארחת שהיא תתיישב בראש השולחן. מיד כששמעה את דבריהן אמרה להן: "לא, אינני יכולה להתיישב שם כי זהו מקומו של אבי". אמרו לה חברותיה: "והלא אביך אינו נמצא כאן כעת", אמרה להן: "עם כל זאת, על מקומו של אבי אינני חפצה להתיישב", ולמעשה אף אחת לא התיישבה שם.
באמצע ישיבתן בחדר האוכל, נשמעה לפתע קול יריה (שיסעריי), והקליע (קויל) נכנס דרך החלון, והגיע ישיר על הכסא של האב בראש השולחן, ומזה נעשה חור בכסא. כמובן שכל הבנות שהיו שם נבהלו עד למאוד, אכן לאחר ששבה רוחן, השתוממו לראות את גודל הנס וההשגחה הפרטית, שבזכות מצות כיבוד אב שלא רצתה חברתן המארחת לשבת על מקומו של אביה, התקיים בה על אתר "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך" – חייה ניתנו לה לשלל והיא ניצלה ממות בטוח…
(נעם שיח)