פסחים מב
מדוע איחר החפץ חיים לתפילת שחרית?
מים שלנו. ואמרו ליה: הב לן מיא! אמר להו: אנא במיא דביתו אמרי.
הרב אשר רבינסקי ז״ל תלמיד הישיבה בראדין סיפר שבוקר אחד איחר החפץ חיים להגיע לתפלת שחרית בישיבה ונכנס להתפלל רק סמוך ל'ברכו'. אחר גמר התפלה אמר החפץ חיים לבחורים שיש לו משהו לומר להם, והוא, שסיבת איחורו הבוקר לתפלה נובעת מחמת שאתמול הוא שהה בוילנא אצל הגאון רבי חיים עוזר זצ״ל, וכשהגיע לראדין בחזרתו היתה כבר שעת ליל מאוד מאוחרת, וכיון שכך החליט בדעתו להשאר ער עד זמן המותר בתפלה, להתפלל ולנוח אח״כ. אמנם לבסוף נרדמתי, מכאן סיבת איחורי.
ואני אומר לכם זאת ־ הוסיף החפץ חיים באוזני תלמידיו – כדי שלא תלמדו ממני גם כן לאחר לתפלה, כי סבה מיוחדת היתה הפעם שאירע לי כך. שמא תאמרו, מי אמר שאם הרב איחר כבר צריך ללמוד ממנו גם לאחר, ומה יש לחוש לכך? אמנם מהגמרא רואים אנו, שכן יש לחשוש שתלמידים מיד יעשו מה שהרב אמר ועשה מבלי לנסות לרדת לשורש סיבת מעשיו.
שהרי הגמרא בפסחים (מב) אומרת, שרב מתנה אמר לתלמידיו שצריך ללוש רק במים שלנו, וכוונתו היתה למים שלנו בלילה והצטננו מחום השמש של היום, והשומעים אותו הביאו לרב מתנה, למחרת, את כליהם כדי שימלא להם מים משלו, כי היו סבורים שכוונתו היתה למים שלו באמרו 'מים שלנו'. יעו״ש.
ושאל החפץ חיים וכי באמת הם הבינו שכוונתו למים משלו? אלא רואים כאן, שכשהרב אומר משהו, כבר התלמידים תופסים את דבריו והנהגותיו כמות שהם, מבלי לנסות להבין קצת יותר לעומק… ממילא עלי להודיע לכם כעת את סבת איחורי הבוקר, כדי שלא תלמדו ממני (מפי הרב חיים יעקב שפירא שליט״א ששמע מהנ״ל).
(מרגליות הש"ס – מאיר עיני ישראל)