כשנדברו רבינו הקדוש [רבי אליעזר מנחם מנדל מלעלוב זי"ע] ומחותנו הגה"צ רבי פנחס הלוי הורביץ מבראד לסכם ביניהם פרטי הקישורין של בניהם הרדצ"ש [רבי דוד צבי שלמה מלעלוב זי"ע] ומרת מרים נ"ע, היו דעותיהם חלוקות היכן יתגוררו בני הזוג בשנים הראשונות אחר הנישואין. רבה"ק רצה שבנו יגור בירושלים והר"פ משך לצד הנגדי.
לבסוף הסכים רבינו לדעת רבי פנחס שבכל ימות השנה ידורו בצפת בבית הורי הכלה, אך בתנאי אחד שעליו לא הסכים לוותר בשום אופן – שבחג הסוכות יבואו לירושלים. חג הסוכות דייקא. איש לא ירד לעומק דעתו.
כמה שנים התנהלו הענינים בסדר זה, הרדצ"ש שהה בצפת כמה וכמה שנים והתגורר בחדר בדירת חותנו, חוץ מימי החגים של חודש תשרי.
שנה אחת בעיצומו של חג הסוכות התמוטט קיר בביתו של רבי פנחס וקבר תחתיו חלק מהסוכה שנסמכה עליו, בו במקום המיועד למטתו של הרדצ"ש, אם היה ניאות להפצרות חותנו להשאר גם בסוכות.
או אז יצאה לאור תעלומה בת כמה שנים והובנה כוונתו העמוקה של הצופה למרחקים (מפי הגה"ח רבי משה אבלעס שליט"א ששמע מדודו הרה"צ רבי מיכאל הערמאן זצ"ל, מנאמני בית הרבי הרה"ק רבי דוד צבי שלמה זי"ע).
(קובץ אור הגנוז ח"ו)
סיפר לי מחותני הגה"צ מהר"י אשכנזי אבד"ק יאס זצ"ל, שדר בירושלים בשנת תש"ו ונסע לבית וגן אצל כ"ק מהר"א מבעלזא זי"ע בסוכות באושפיזא דאהרן, והיתה הסוכה קטנה, ומלאה וגדושה מחסידים, ולא היה יכול להכנס.
והרגיש בו מרן ושאל: "האם אין רב עומד בחוץ?" וכשאמרו לו שהרב מיאס בא, ציוה שידחוק ויבוא להסוכה, אבל מפני שלא היה יכול לכבדו, ביקשו שישאר שם על הטיש השני שהיה אחר חצות הלילה. אמנם בשעה מאוחרת כזאת כבר לא היו אוטובוסים, והבטיחו כ"ק מרן שכאשר יסיים את הטיש הוא יוכל להגיע לביתו בלילה.
ואכן אירע ענין פלא, שאיש פשוט מאוד, באס-דרייווער – נהג אוטובוס, בא לסוכה אחר חצות וביקש ליתן שלום, ומרן ביקשו שיתן רשות לחסידים שיסעו אתו לירושלים. וסיפר בעצמו הנהג הנ"ל, שאחר חצות היה ברחוב יפו והרגיש שאחד אומר לו כמה פעמים שילך אצל צדיק, ושאל מי הוא צדיק, ואמר לו "דער בעלזער רב", ע"כ הלך לשם בפעם ראשונה בחייו. והיה פלא, שבודאי כ"ק מרן המשיכו כדי לקיים הבטחתו. (הגאון רבי יצחק דוד הכהן פרידמאן שליט"א, יד כהן ע' ע"ב אות רפ"ו).
(בקדושתו של אהרן)
מספר רבי משה הרשלר: היה זה באחד מימי חול המועד, רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל, שלא היה בקו הבריאות, נסע להבראה בשכונת מקור חיים בירושלים, שהיתה ידועה באוירה הטוב והצח. באותם ימים נסעו האוטובוסים לשכונה זו פעמיים או שלוש ביום בלבד.
אחד מחבריי ואני החלטנו לבקרו ביקור של חג, אולם הואיל והיה צריך לחכות שעות אחדות עד צאת האוטובוס הלכנו רגלית.
משהגענו אליו שאל רבינו כיצד הגענו לשכונה, והרי אין תחבורה ציבורית בשעה זו? "חייב אדם להקביל פני רבו ברגל", השבנו, "והואיל ואין תחבורה ציבורית בשעה זו הלכנו ברגל"…
למשמע דברים אלה קרא רבינו לרעייתו הרבנית שהיתה אותה שעה בחדר הסמוך ואמר לה: "ביילא הינדא, היכנסי נא לחדר, את מוכרחה לשמוע פשט חדש: 'חייב אדם להקביל פני רבו ברגל', פירושם של דברים שחייב אדם ללכת ברגליו ממש על מנת להקביל את פני רבו"… (בדרך עץ החיים)
(פניני ירח האיתנים)
פעם אחת בסוכות, כשעברו מאות אנשים להתברך מרבינו הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, שאל רבינו בחור אחד אם הוא ישן בסוכה, הלה אמר 'כן', והמשיך הלאה עם טור האנשים שעברו לפני רבינו.
התפלא אחד מבני הבית ששמע זאת, מה שונה אותו בחור משאר האנשים? ודלק אחריו, וכשהשיגו שאלו: מדוע אמר לך רבינו כך? האם יש לזה סיבה מיוחדת?
והשיב לו: "אומר לך את האמת, אתמול הגיע ג'וק לסוכה, ואמרתי: "אני עם הסוכה גמרתי"…
(מזקנים אתבונן)