מנהג קבוע היה לו למרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל. היתה לו בביתו סדרה של קופות צדקה. מדי בוקר הוא היה מוציא מתוך שקית ישנה כמות גדולה של מטבעות של עשר אגורות ומכניס לכל קופה מטבע אחת, תוך כדי מלמול כמה מילים.
בני ביתו ותלמידיו לא העזו לשאול אותו מה הוא ממלמל בעת שהוא מכניס את המטבע לתוך קופסת הצדקה. אחד הנכדים המתין לשעת רצון ואז העז לשאול את הרב בעניין: "סבא", שאל הנכד, "מדוע אתה מכניס לכל קופת צדקה מטבע של עשר אגורות? ומה אתה אומר בכל פעם שאתה מכניס את המטבע?"
השיב הרב שטיינמן: "אני נותן מטבע אחת לעילוי נשמת אבי, מטבע אחת לעילוי נשמת אמי ומטבע אחת לעילוי נשמת בן דוד של אמי, רבי שמחה ריגר, הדיין מבריסק…", וכך הלך ומנה עוד כמה שמות, שלכל אחד מהם הוא נתן מדי יום מטבע של עשר אגורות לצדקה.
אחד מן האנשים שהרב נתן צדקה עבורו היה אדם פלוני. שאל הנכד את הרב שטיינמן מה הסיבה שהוא מצא לנכון לתת צדקה מדי יום עבור אותו פלוני, הרי אם ייתן צדקה יומית עבור כל יהודי שהכיר – הוא יתרושש…
אמר לו הרב: "היהודי הזה היה כתב בשמי דברים לא נכונים. בשעת מעשה היה בלבי עליו מדוע הוא עשה זאת, אבל בחלוף הזמן אמרתי לעצמי: מה אכפת לי מה הוא כותב בשמי, אם אני אמשיך להקפיד עליו הוא יתייסר בעולם הבא. מחלתי לו, וכעבור זמן הוא נפטר. לאחר פטירתו הוספתי אותו לרשימת הצדקות היומיות שלי, כי מי יודע אם הוא לא סובל כעת בגלל מה שעשה לי".
והיו עוד יהודים שהרב שטיינמן נתן עבורם את המטבע היומית – "ששת המיליונים שנספו בשואה." תמה הנכד: "מטבע של עשר אגורות עבור ששה מיליוני יהודים?!"
אמר לו מרן זצוק"ל: "עשר אגורות הן סכום פעוט, ובוודאי לא יכול להועיל מבחינה חומרית לששה מיליון אנשים. אבל כשאני מכניס את המטבע לתוך קופת הצדקה, זה לא עשר אגורות, זו מצוה! אני מקיים מצות צדקה לעילוי נשמת ששת המיליונים שנספו בשואה, ומצוה יכולה לעזור להם מאוד בעולם העליון".
והוסיף בקול שבור: "הרי כל אותם אנשים שנפטרו הם ממש מסכנים, הם לא יכולים לקיים מצוות. 'כיון שאדם מת – נעשה חופשי מן המצוות'. הם היו רוצים מאוד לקיים מצוות, אך אינם יכולים. ואם אני נותן מטבע לצדקה לעילוי נשמתם, על ידי כך אני מזכה אותם".
הרב שטיינמן הוסיף וסיפר לנכדו שפעם שלח אביו של ה"ישמח משה" את בנו להתפלל בציון של ה"נועם אלימלך" בליז'נסק. לפני שיצא לדרך אמר לו: "דע לך, בני, שלא תמיד הנשמה נמצאת בציון של הצדיק. יכול להיות שאתה תתפלל על הציון, אבל הנשמה לא תקבל את תפילותיך. לכן, תן פרוטה לצדקה, וכך תאמר: הנשמה שתלך לקרוא ל'נועם אלימלך' ותודיע לו שבאת להתפלל על ציונו, אתה נותן את הצדקה בעבורה".
וכך עשה. ל"ישמח משה" היו עיניים קדושות וטהורות והוא יכול היה לראות דברים שנסתרים מעינינו. אחרי שנתן את הפרוטה הזאת ואמר מה שאמר, הוא ראה עשרות אלפי נשמות רצות כדי למצוא את ה"נועם אלימלך" ולומר לו שה"ישמח משה" בא להתפלל על ציונו.
אמר הרב שטיינמן לנכדו: תראה מה הכח של פרוטה לצדקה. אדם נותן פרוטה לצדקה, ומיד לאחר מכן עשרות אלפי נשמות מתחרות ביניהן מי תזכה בפרוטה הזאת.
מקבלים אנו מושגים מה זה מצווה אחת, מה כוח של צדקה של שווה פרוטה!