מהי הצורה המיטבית להחזקת האתרוג?
האתרוג זקוק לטמפרטורת חדר. היכן שנוח לאדם לשהות בו, נוח גם לאתרוג. זה כלל הדברים.
ובימי החג עצמם, ידועים אכן דברי קדשו של החתם סופר' כי סימני מישוש אינם אלא הידור מצוה', אך יש גם חולקים בדבר. האם ניתן למנוע את היווצרות מכתמים במהלך החג?
ה'חתם סופר' זי"ע מתייחס לסימני המישוש הנגרמים על ידי קיום מצוותו, אך כל עוד לא מתקיים בו מצוותו הרי שמישושו ודאי אינו אלא לפגם. האתרוג הינו פרי רגיש מאוד ומישושו בידי אדם עלול לפגום קשות במראהו.
תהליך התפתחות סימני המישוש לאחר שהחל בו, הינו מהיר, ותוך שעות לא רבות עלולים להופיע בכל חלקי האתרוג. אמנם ישנם זנים מסוימים הרגישים באופן מיוחד לדבר, ובהם נדרשת משנה זהירות, אך גם בכל יתר הזנים.
יש להבדיל בין היבול הנקטף בשלבים מוקדמים, שבועות אחדים קודם החג, שהם עמידים יותר, לבין האתרוגים הנקטפים קרוב יותר לחג. אותם האתרוגים הנקטפים מאז ראש השנה ואף לפני כן, מוגדרים כ'אתרוגי מים', שפירושו, אתרוגים שממהרים את קצב גידולם על ידי השקיה מרובה. אתרוגים אלו, מכיוון שגידולם אינו טבעי אלא מואץ, מקבל הדבר ביטוי בחוזקם ועמידותם. עור האתרוג רגיש ביותר, וממילא עלול להיפגע ממישוש במהירות רבה יותר.
ניתן להבחין בהבדל בין סוגי האתרוגים במראיהם השונה, בעיקר בברק החיצוני מסוג אחר שיש להם וגם ע"י משקלם הסגולי המועט ביחס לגודלם. מומלץ על כן הן למורה ההוראה והן לקונה הפוטנציאלי, למעט במישושו עד כמה שאפשר. ראשית, כל עוד ואינו נדרש להתבונן בחלקו התחתון של האתרוג, עדיף לאחזו באמצעות השרוול העוטף אותו. וגם בעת הצורך להחזיקו בידיים ממש, יש לאחזו על קצות האצבעות במצב שהאתרוג רק מונח על האצבעות, מעין ריחוף על היד, ובלבד שלא ייפול מידיו ותו לא.
אותם המלפפים את האתרוג בכפות ידיהם ומוסיפים לאחזם באצבעותיהם עד שכמעט יוצא מיץ מבשר הפרי, גורמים בלי משים נזק בלתי הפיך לאתרוג עד כדי הוצאתו מהמחזור טרם יבוא לקונה נוסף.
בנוסף לכך יש להיזהר מלהחזיקו כלל ביד הלחה מזיעה, והדבר מצוי ביותר בארה"ק כאשר עונת חיפוש האתרוגים חלה לעיתים בשיא ימי השרב של שלהי דקייטא, ובאים מרחובה של עיר במטרה לתור אחרי האתרוג ההדור לקיום המצווה והידיים לחות מזיעה. יש להמתין דקות אחדות לנוח מעמל הדרך טרם ייקח אתרוג לידו.
מכאן אזהרה לבל יוציא הקונה את האתרוג מאריזתו לעיתים מזומנות טרם החג במטרה לבודקו שוב ושוב, כי בכך עלול לגרום נזק לאתרוג וייחשב הדבר כפשיעה מצדו. מצוי הדבר ביותר אצל אברכים צעירים בלתי מנוסים המציגים את פרי ההדר שרכשו בפני 'מבינים' רבים מדי, והתוצאות מביכות.
זקני זי"ע גאב"ד נאראל נהג אכן לרכוש את אתרוגו טרם יום הכיפורים, אך לא התעסק בו כלל עד ערב החג בהתאם למסורת בבית בעלזא. כך רצוי ביותר לשימור האתרוג כדבעי.
יש מהפוסקים החוששים לשיטת הב"ח שפוסל אתרוג שיש בו עדיין מראה ירקות ואינם מסתפקים בגדר 'התחיל להצהיב' המבואר בהלכה. מקובל לשים את האתרוג בין תפוחים להחשת תהליך ההצהבה. מה זה גורם, והאם זה רצוי?
התפוח מכיל חומר המכונה 'גז אטילן' הגורם לאתרוג להזיע ובכך מחיש את תהליך בישולו. אין כל בעיה בשימוש זה, אך נדרשת משנה זהירות לבצע זאת נכונה שלא ייגרמו נזקים בלתי הפיכים לאתרוג וייצא נפסד לגמרי.
למעשה, במרבית הפרדסים המסודרים משתמשים בתהליך זה כדלהלן: הפרדסים מניבים בשנה שני מחזורים של פירות, הפריחה הראשונה בתקופת האביב בחודשי ניסן-אייר ובראשית חודש תמוז כבר מתבצע קטיף, לאחר מכן מתחילים במחזור נוסף. אתרוגים אלו עדיין ירוקים מאד בשלב הקטיף, לשם האצת התהליך נאלצים המגדלים להשתמש בשיטה המכונה 'הבחלה', מדובר בחדר אטום בצורה הרמטית בו מאכסנים את האתרוגים ליממה תמימה, במהלכה מחדירים לחדר את גז האטילן. האתרוגים מתחילים להזיע ומקבלים תוך ימים ספורים את הגוון הצהבהב. במהלך השנים נוצר חשש שתהליך ההזעה גורם לייבוש ויוצר מתיחות וקרעים בעור המעטפת של האתרוג, לשם כך הוסיפו פרדסנים אחדים צינוריות מיוחדות המפזרות לחות בחלל חדר ההבחלה, ובכך נפתר החשש.
מה שברור, שמדובר בהליך הדורש מינון מדויק. אם האתרוגים ישהו בין תפוחים זמן רב מדי, עלול העוקץ ליפול והלה יישאר עם אתרוג צהוב יפהפה אך חסר למהדרין. מומלץ להשהות לא יותר מ-24 שעות בתוך שקית אטומה מעל מקרר או במרפסת, החום מסייע לשחרר את הגז מהתפוחים ולזרז את יעילות התהליך.
(מתוך מאמרו של הרב מנחם מנדל מאסקאוויטש, 'המבשר תורני' סוכות תשע"ו)