הרב בנימין בירנצוויג
"ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנוכי ותלך לדרוש את ה'" (כה, כב )
אמרו חז"ל בשעה שהיתה עומדת על בתי כנסיות ובתי מדרשות, יעקב מפרכס לצאת, ובשעה שהיתה עוברת על בתי עכו"ם עשו רץ ומפרכס לצאת (רש"י).
קושיא מפורסמת נשאלת כאן – מדוע היה יעקב רוצה לצאת כשהיתה עוברת ליד בתי מדרשות, הרי בבטן אמו היה לומד כל התורה כולה מפי מלאך ה' צבאות, וכי יש לו צורך לצאת ללמוד מפי שם ועבר כשיש לו חברותא כזה גדול כמלאך ה' צבקות? אלא ביאר מרן הגר"ח מבריסק בשם אביו בעל הבית הלוי שכיון שהיה בחברת עשו הרשע, העדיף להפסיד הלימוד עם המלאך העיקר שלא להתחבר לרשע!!!
דבר נורא! ללמוד עם מלאך את כל התורה, לדעת שכשהוא יוצא מבטן אמו הוא ישכח את כל התורה, אבל הכי חשוב לא להיות בחברת אדם רשע! בודאי דבר זה מלמדנו על החומרה האיומה שיש בהתחברות לאדם רשע.
אבל מאידך יש להקשות קושיא עצומה, מדוע פחד יעקב שהוא יושפע מעשו, אולי להיפך עשו יושפע ממנו, מלימוד נשגב על מלאך, יש לתאר איזו אוירה היתה איזה שטייגען היה שם, ולמה שלא נאמר להיפך שתמיד הטוב ישפיע על הרע?
וביותר שהרי מצינו עד כמה גדולה השפעת הקדושה ואפילו מקום קדושה בלי שום מעשה משפיעה נורא נוראות וכפי המופרסם במעשה המובא במדרש (ילקוט שמעוני בראשית קטו) המעשה הנורא שהיה עם יוסף משיתא, כשנכנסו הרומאים לירושלים וכבשוה, הגיעו לבית המקדש ורצו להכנס ולראות את הבית המפואר ששמו יצא בכל הגויים לשם ולתהילה, גם שמע כלי המקדש המפוארים הגיע לאוזניהם וכמובן חמדו הם אותם ורצו לקחתם איתם, אלא שכשהגיעו לבית המקדש נפל עליהם פחד נורא, ולא העיזו להיכנס לתוכו, אספו הם את כל היהודים אשר בירושלים והביאום לרחבה שלפני בית המקדש, והכריזו שאחד מן היהודים יכנס תחילה ורק אח"כ הם יכנסו. כמובן שאחר שראו היהודים שאף הרומאים מפחדים להכנס, לא נמצא ולו פתי אחד שירהיב עוז להכנס לבית המקדש שאסור בכניסה לזרים.
ראו הרומאים שאף אחד לא יתנדב להכנס במקומם, קמו והכריזו: שמי שיכנס תחילה, כל מה שיוציא הרי זה שלו! היה שם יהודי אחד ושמו יוסף משיתא, וכאשר שמע את ההכרזה הזו, לא יכל לעמוד בפיתוי העצום הזה לזכות באחד מכלי המקדש, קם ועמד על רגליו ואמר: מוכן אני להכנס תחילה לבית המקדש!
מתארים אתם מה התרחש באותו רגע בין אלפי היהודים שנוכחו שם, איזה הרגשת חידלון וביזיון עצום ונורא, על החילול ה' הגדול שקם יהודי ומסכים לעשות מעשה נורא כ"כ של חילול שם שמים שאפילו הרומאיים פחדו מעשות זאת. נכנס אותו יוסף משיתא לבית המקדש כאשר כולם מלוים אותו במבטים מושפלים ובעצב רב על מעשה נפשע ומזעזע זה הנעשה לעיני הרומאים וגרם חילול ה' נורא.
וכך כעבור זמן מה מופיעה דמותו של יוסף משיתא בשערי המקדש ובידו לא פחות מאשר המנורה הטהורה עשויה כולה זהב, כמה זעם וחרון הופנו כלפיו באותו זמן על חילול כלי הקודש והמקדש, נורא ואיום, והנה הרומאיים כשרואים את המנורה כך בתפארתה, חמדוה מאד ויאמרו ליוסף משיתא: אין דרכו של אדם פשוט להשתמש בכלי כזה מפואר, בשביל כלי כזה צריכים ארמון גדול ומפואר, אתה תוכל להנות מכלים יותר קטנים ושימושיים, אך לא המנורה המפוארת הזו.
אמרו לו הרומאיים: הכנס שוב ובחר לך מכל והפעם מה שתוציא יהיה שלך! ואז התרחש פלא עצום, יוסף משיתא מסרב! ואומר בקול: די לי שהכעסתי את בוראי פעם אחת, עוד אכעיסנו פעם שניה!
ניסו הרומאים לשדלו והבטיחו לו ויתור על מס למשך שלש שנים, אבל יוסף משיתא בשלו ואינו מסכים להכנס. מסופר במדרש שנמלאו הרומאיים חימה עליו והביאו דף של חרשים שמחתחין בו את הנסרים והניחוהו עליו והיו מנסרים בו, והיה יוסף משיתא מצווח וזועק: אוי לי שהכעסתי את בוראי, אוי לי שהכעסתי את בוראי. יוסף משיתא מת על קידוש השם, ובשעה קלה עלתה נשמתו לגן עדן, יצאה בת קול ואמרה "יש קונה עולמו בשעה אחת".
סיפור מרטיט ומרגש מאד! אבל זועקת מאליה השאלה! מה קרה לאותו יוסף משיתא שבפעם הראשונה העיז רוחו בפני אלפי בני עמו לעשות מעשה כה חמור ועוד בפני הרומאיים דבר שהעצים את חומרת המעשה וגודל החילול ה' הנורא שהיה בעקבותיו, והכל בשביל בצע ממון לזכות רח"ל באחד מכלי המקדש. והנה בפעם השניה כשהעלו לו את המחיר והסכימו אף לוותר לו על המס לכמה שנים, פתע פתאום נעמד יוסף משיתא כצור החלמיש, כנגד כל הפיתוים וכשמולו עומד גזר דין מות נוראי ואכזרי מאין כמותו, מה הגורם לשינוי המפתיע הזה בהתנהגותו של יוסף משיתא? והלא כלל בידינו מחז"ל: עבר אדם עבירה נעשית קלה בעיניו.
יסוד נפלא וחשוב, אמר כאן מרן הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל מקים ממלכה של תורה ישיבת פוניבז וכל תולדותיה:
ההשפעה שאדם מקבל כשהוא נכנס למקום קדוש או מראיית אדם גדול, אף שלא עשה שום פעולה עצם ההמצאות במקום קדוש – היא השפעה שנספגת בנפשו, היא השפעה שלאחריה הוא כבר לא אותו אדם שהיה לפני כן, הוא בריה חדשה לגמרי!
יוסף משיתא היה יהודי פשוט שמעולם לא דרכה רגלו בין כותלי בית המקדש, ולא זכה להסתופף בין לומדי תורה ובתי מדרשות, ולכן כשהכריזו על האפשרות לקבל ולהרויח רח"ל מכלי המקדש, לא עמד בכך ונכנס, אבל בפעם השניה כבר קיבל השפעה עצומה ממקום המקדש, כמה דקות שהיה בתוך המקדש השפיעו על נפשו ונשמתו, וכבר נהפך הוא לאדם אחר לבריה חדשה, ולא היה בו יותר העוז לחזור ולעשות את המעשה הנפשע של כניסה למקום המקדש! עד כדי כך שהסכים למסור נפשו למיתה קשה ונוראה!
לא יאומן עד כמה גדולה ההשפעה שיש על כל אחד ואחד מכניסה למקום קדוש, על אחת כמה וכמה כשנכנסים על מנת לספוג קדושה, אין לתאר עד כמה זה משפיעה על נפשו של כל אחד.
ובכ"ז השפעת הטומאה והרשע גדולה יותר ומדוע?
ונראה לומר באמת שהסכנה הגדולה שיש בהתחברות לרשע ולשכן רע, היא בכח הדמין שיש באדם, הרי היצר הרע פועל באדם בכח הדמיון, כפי שהביא בעלי שור בשם הספורנו שכל כוחו של היצר הרע הוא בכח הדמיון, שהוא מראה לנו דמיונות ואנו משתעשעים בהם כאילו הם ציורים חיים של תענוגים ומבטלים זמן רב עליהם עד שנמוגים, עד כדי כך הוא כותב שם שרוב בני אדם מבלים את רוב שנותיהם בדמיונות הממלאים את כל רחשי ליבם.
הוא מביא מדברי ר' ישראל סלנטר שאומר: אוי לדמיון אויב הרע הזה, בידינו הוא בכוחנו להרחיקו, בתתנו אוזן קשבת אל השכל להשכיל על דבר אמת, ומה נעשה והדמיון הוא נחל שוטף והשכל יטבע!
עד כדי כך כתב בחובת הלבבות: הדמיון יכול להביא בני אדם לידי כך שיהיה בטנם –אלוהיהם, תורתם – מלבושיהם, מוסרם, חיזוק משכניהם, הדמיון הוא כנחל שוטף והשכל יטבע אם לא נוליכהו באניה, היא רגשת הנפש וסערת הרוח.
שמעתי תיאור מוחשי מאד מה זה כח הדמין מהגאון ר' אלימלך בידרמן: ילד אחד נסע ברכבת שדים בלונה פרק, אתם ידועים איך זה נראה? נכנסים בתוך מנהרה חשוכה עד להחריד ואז פתאום מתוך החושך נשמעים קולות מחרידים של שדים וחיות טורפות, ונראים דמויות מפחידות מתקרבות אליך וכאילו רוצות לטרוף אותך, וככה עוברים כמה דקות של אימה ופחד עד שיוצאים מהסיוט שמשלמים עליו הרבה כסף, ורוב הילידים יוצאים בוכיים ודומעים מהחויה המפוקפקת הזו.
ילד אחד יצא בוכה, ולא גמר לבכות, ניגש אליו מנהל האתר ושאלו מדוע הוא בוכה אז הוא אמר לו שהכיפה שלו נפלה באמצע רכבת השדים, אמר לו המנהל בא איתי ונקח את הכיפה, התחיל הילד לפרכס בכל גופו מהרעיון המפחיד לחזור למנהרת האימה הזו ושב לפגוש באותם דמויות של אימה ופחד, אמר לו המנהל בא איתי אל תפחד לא יקרה כלום, ואז נכנס איתו המנהל, לתוך המנהרה החשוכה והדליק את האור ובבת אחת רואה הילד לפניו את הרמקולים מעוררי הצווחות החריגות, ואת החיות והשדים העשויים מסמרטוטים וגבס.. והילד נרגע..
הדמיון מדיין לאדם מציאות אמיתית, אבל ברגע שאדם פוקח את העיניים מדליק לעצמו את האור הוא רואה שהכל דמיון אחד גדול
מפורסם תאורו של מרן המשגיח ר' לייב חסמן זצ"ל על כח הדמיון, שפעם היה כפרי נבער מדעת, שראה מודעה על הצגה גדולה המתקיימת בתאטרון שבעיר הגדולה, כמובן שחשקה נפשו לראות פעם בחיים מה זה ומה אנשים נוהרים בהמוניהם לראות את ההצגה, וכך אסף מפרוטה לפרוטה כדי לקנות את הכרטיס, והנה בהתקרב היום הגדול ואחרי שברר מה הולך להיות שם, ואמרו לו שיושבים בחושך מוחלט, ורק על הקיר רואים דמויות ואורות, הוא קצת נבהל, והחליט שהוא מצטייד בפנס גדול לכל צרה שלא תבוא, וכך ביום ההצגה הוא מתייצב מרוגש כולו בתאטרון העירוני, כולם מתיישבים על מקומותיהם, ואז בפתע פתאום כבה האור, ולאט לאט מתחילים לרצד על גבי הקיר אורות ודמויות…… הכפרי יושב מתבונן כולו בהלם בפלא המדהים הזה שרואים דמויות אמיתיות על הקיר, אבל אז לאחר זמן מה שהוא פתאום תופס שכולם יושבים בחושך, והוא חושב לעצמו אני חייב לראות את הפלא הזה מקרוב, והוא החליט על רעיון גאוני, הוא הרי לקח פנס איתו למקרה חרום, אז הנה הפתרון, הוא מתקרב בלאט לעבר הקיר בו מוקרנות הדמויות, ואז מדליק את הפנס במלא העוצמה ומכונו לכיון הקיר, והנה אכזבה עצומה, כל הדמויות נעלמו, והכפרי עומד ומשתומם, ולולא זעקות שאר המשתתפים על ההפרעה להמשך ההצגה הוא בודאי היה מתחיל לטפל בקיר עצמו לנסות להבין להכין הדמויות נבלעו פתאום….
זה הסיפור האמיתי של כח הדמיון, מבאר מרן המשגיח ר' לייב חסמן זצ"ל – הוא נראה בדמיון כ"כ אמיתי ומשכנע ומהנה אבל כשמתקבים אליו ומאירים אותו הוא פשוט נעלם, כי באמת אין בכל הנאות העולם כלום אלא הנאה רגעית בלבד , ולאחר מכן ניהיה חלל ריק, ומגיעה האכזבה והתסכול על זה ששום דבר לא מצליח למלא את סיפוקי. כל ההנאות של העולם הם דמיון בלבד, שאדם מדמיין לעצמו איזה הנאה תהא לו אבל עצם הדבר אין בו כלום, וההנאה האמיתית היא רק בדמיון ובמחשבה, אבל אחרי שזה נגמר זה נגמר והוא גמור!.
זה הסיפור המסוכן בהתחברות לחבר רע, אני יודע בתוך ליבי שהוא שמעשיו לא הגונים, אבל כשאני מתקרב אליו אני רואה כאילו בדמיוני איזה יופי כמה זה טוב ככה לשבת עם רגליים על הספסל לפני, כמה טוב מדי פעם ככה החברים זורקים בדיחה וכולם מתגלגלים, כמה טוב לשבת ובמשך סדר שלם לשמוע מעשיות בדיחות וסתם שטויוות? איזה נפלא למה לשבת ולהתנוענע כל הזמן????. וכשהחבר הרע מתקדם יותר ומראה לו רק חד פעמי איזה מכשיר יפה צבעוני וכו', הדמיון מתחיל לעבוד ביתר שאת, ומיד אוי מה רע בזה איזה יופי וכו'ו וכו', ואז קצת מסתכלים, קצת כאילו נהנים, וזהו הוא כבר שם בדרדור עמוק לתוך תהום שכמעט ואין ממנה עליה!!!
בדרך דרוש אפשר לומר שכתוב על רבקה שכשהיתה עומדת בפתחי בתי מדרשות יעקב רצה לצאת וכשהיתה עוברת על פתחי בתי עכו"ם עשו רצה לצאת? ומה זה השינוי הזה כאן כתוב עומדת וכאן כתוב עוברת, חשבתי אולי שבשביל להמשך לתורה שזה כח השכל והרגש, בשביל זה צריך לטעום קצת בשביל זה צריך לעמוד על פתחי בתי מדרשות ולשמוע לטעום את טעם החיים, אבל כדי להסחף לטומאה, שזה מכח הדמיון, זה פועל מיד רק עוברים על פתח בתי עכו"ם וכבר הדמיון מפתח דמיונות נפלאים עוד לפני שאדם טעם את טעם הרע!! התבוננו נא!
לכן הצריכה התורה זהירות עצומה מכל התחברות לשכן רע, עוד לפני שתטעם את הטעם 'הטוב' של הרע, הדמיון כבר יטעים לך אותו, ויכבול אותך בכבלי דמיונו ותעתועיו.