היום נעסוק בנושא: 'חזקה' בתפילה
יום שלישי ד' בניסן תשע"ו
שלושים יום או תשעים תפילות? מה יוצר את ה'חזקה' שלא התבלבלת בתפילה?
בִּתקופה בה משנים אמירה בתפילה - כגון מ'משיב הרוח' ל'מוריד הטל' - קורה פעמים רבות שאדם מסתפק אם אמר כראוי. ההלכה במקרה כזה היא, שעד שחולפים שלושים יום או תשעים תפילות - המוקדם מביניהם - ממועד השינוי, יש להניח שאמר כפי הרגלו, ולאחר מכן יֶשנה חזקה ש'הלשון הורגלה' לומר כראוי; (וראה תקציר למחר). והמשמש כחזן בימים אלו, יכלול את חזרת הש"ץ במנין התפילות. ונחלקו הפוסקים בנוגע למקרה שבאחד הימים לא התפלל, או שדילג על תפילה אחת, או שיודע בודאי שבתפילה אחת לא אמר כראוי - אם צריך למנות את הימים והתפילות מחדש, או רק להשלים את החסר. [סעיף ח וס"ק לו-לז; ביאורים ומוספים דרשו, 38-39]
אתה מסופק אם אמרת 'מוריד הטל' או אם אמרת 'ותן ברכה' - בדרך כלל הדין שווה, אך לא תמיד...
על פי האמור, המסתפק אם אמר 'מוריד הטל' בימות הקיץ - עד לתפילה התשעים שבהּ אומרים מוריד הטל, ישוב לתחילת התפילה; ומהתפילה התשעים ואחת ואילך, אף טרם שמלאו שלושים יום, חזקתו שאמר כראוי. ולמנהג בני אשכנז בחו"ל שאין אומרים מוריד הטל בקיץ, דין זה קיים גם כשמסופק אם אמר 'משיב הרוח'. ואילו המסתפק בנוגע ל'ברכת השנים', אם אמר 'ותן טל ומטר' או 'ותן ברכה' - עד שלושים יום מהמועד בו שינו את האמירה, ישוב לתחילת התפילה; וּמִלֵּיל היום השלושים ואחד ואילך, חזקתו שאמר כראוי, ואף שיש בהם פחות מתשעים תפילות שאומרים בהן את ברכת השנים, שהרי בשבת אינה נאמרת. [סעיף ח וס"ק לה ו־לז; וראה ביה"ל ד"ה עד]
ילדך מעיד כי אמרת 'יעלה ויבוא' - האם ניתן לסמוך על כך?
המסופק אם אמר או החסיר בתפילה דבר שבגינו יש לשוב ולהתפלל, כגון 'ותן טל ומטר', או יעלה ויבוא בשחרית של 'ראש חודש', אך יודע שבשעת התפילה היה בדעתו לומר כראוי - אינו שב ומתפלל אלא כאשר הספק עלה בדעתו בשעת התפילה, או מיד לאחריה; אך אם עלה הספק בדעתו זמן רב לאחר התפילה, יש להניח שאמר כראוי וכפי שהיה בדעתו. והמסופק אם אמר או החסיר דבר בתפילה, וילד שעמד בסמוך אליו מסַפר כי שמע שהתפלל כראוי - רשאי לסמוך על דבריו, הגם שילד פסוּל לעדות, משום שאין סיפורו נחשב לעדוּת, אלא ל'גילוי מילתא בעלמא', דהיינו ככלי לידיעת המציאות. [ס"ק לח; ביאורים ומוספים דרשו, 42; וראה שם, 43 ו־46]