בס"ד
הרה"ג אשר קובלסקי שליט"א
לקרוא את ההלל!
הנה מגיע הלילה הגדול והמרגש בשנה, לילה כיום יאיר, ליל שימורים הוא לה'. שוב נסב כולנו כבני חורין, איש איש בביתו ועם משפחתו, ומתוך המיית הלב ורטט נרגש נפתח בעריכת ליל הסדר, הלילה הנעלה והנשגב בשנה, הלילה בו הפכנו לעם ונגאלנו לחירות עולם. זהו הלילה בו נכריז בעוז ובתעצומות על אמונתנו הנצחית בבורא עולם, ונודה לו מעומק הרגש על ניסיו ונפלאותיו עימנו תמיד, כי הוא הגואל אותנו בעבר, בהווה, ובעתיד.
השנה יותר מתמיד, אנו נכנסים אל הלילה הזה מתוך תחושת גלות צורבת וכואבת, כשבשורות מדאיבות עוטפות אותנו מכל עבר, כשדאגה ומתח מרחפים בחלל, כשכולנו בתוך אוקיינוס סוער של אי וודאות וגלי חרדה. אולם דווקא לכן, ניתנת לנו ההזדמנות למנף את הלילה הזה להתרגשות יוצאת דופן, לתחושה מרוממת שכמותה לא חווינו אף פעם.
כי דווקא מתוך הכאב, המבוכה, הבלבול ואולי הבדידות, יכול יהודי לחוש את התחושה העילאית של להיות נתון בידיו הרחומות של אבא אוהב, של ידיעה ברורה כי רופא כל בשר הוא גואלנו ועליו אנו סומכים את נפשנו. דווקא מתוך עת הצרה השולטת בכיפה ומדאיבה את הלב, אנו יכולים להתחבר לתחושת החירות שטמונה בהבנה שיש לנו אבא גדול שמוביל את העולם, מנווט את הנעשה כאן מגורדי שחקים ועד נגיפים זערוריים, והוא שמוציא אותנו לחירות בלילה הגדול הזה.
ומתוך התחושה העילאית הזו, גובר הרצון ומתחזקת התשוקה לשיר שיר של תודה לאבא שבשמים, להודות לה' מכל הלב. לנצל את הלילה הגדול הזה, ולהפוך אותו לתחנת כח שתיתן לנו כוחות לאתגר שאנו בעיצומו ולכל אתגרי החיים, לנקודת מפנה בחשיבה שלנו – בהבנה שכל מה שיש לנו זה רק ממנו יתברך, ועל כך אנו מודים ומשבחים ומפארים לו, מתוך אמונה כי כל מה שהוא פועל הוא לטובתנו, והוא המוציא אותנו לחירות מכל צרה ומצוקה, מכל נגע ומגיפה.
לפיכך, הבה נהפוך את הלילה הזה לאבוקת שירה מהדהדת של תודה לאבא, של חיבור אמיתי ואיתן אתו – מתוך הבנה שהוא עושה איתנו רק טוב, ולכן אנו אסירי תודה אליו. הבה נרומם את הלילה הזה לרגע של הישענות והסתמכות על אבא שבשמים, הזדמנות להתענג על ההבנה שיש לנו אבא חזק כל יכול שגאל אותנו ממצרים, ומסוגל לעשות סדר בנגיף אכזרי וחסר מעצורים שמשבש את כולנו, ועל כך אנו מודים לו מעומק הלב.
וככל שנקדיש את הלילה הזה לחיבור אמיתי להבנה שאבינו שבשמים גואל אותנו תמיד, ככל שננצל את רגעיו המרוממים לשירת תודה נרגשת לאבינו האהוב – כך נזכה לחוש את האור הגדול שזורח בעיצומו של החושך העוטף את העולם, את היום המאיר את הלילה שאנו בעיצומו, ונזכה לצאת מליל הסדר טעוני כוחות ואנרגיות להמשך החיים.
בנוסף, הבה נזכור כי ההודאה לה' היא שכפ"ץ ההגנה הטוב ביותר, שבכוחו להגן עלינו תמיד – ועל אחת כמה וכמה בעת הזאת. כדי להבין זאת, הבה נבחן סוד נעלה אותו חושף הרה"ק בעל ה'שפת אמת' זי"ע בפרשת בא תרמ"ח, וכך הוא מגלה:
יהודי העוסק בסיפור יציאת מצרים, חייב לחוש כאילו הוא יוצא ממצרים. זו לא רק חובה המוטלת על האדם, זו חובה מציאותית ממש, כי העוסק בסיפור יציאת מצרים – יוצר מציאות של יציאה ממיצריו האישיים. מכיוון שהוא עוסק בהודאה ותודה לבורא עולם, הואיל והוא מתרכז בשיר ותודה לאבא שבשמים על חסדיו הרבים – ממילא הוא מתחבר לעולם של חסד ורחמים, ומרעיף על עצמו חסד ה' ורחמיו להושיעו ולגואלו מכל צרה!
מדהים! ההודאה, היא לא רק רגש מתפרץ ומרומם, לא רק תחושה שכובשת לבבות, אלא גם כלי, מפתח ודרך, להוביל לפתיחת שערי החסד והרחמים ולהסיר כל צרה. כי הודאה נגזרת מחשיבה של חסד ותודה על רחמי ה', ומי שמאמץ חשיבה כזו – זוכה להיות זכאי להם, לחוש אותם ולראות אותם באמת!
ובימים אלה זה קל שבעתיים: כאשר מתברר כי כל כך הרבה פעולות ומעשים שחשבנו שהם מובנים מאליהם הופכים לבלתי אפשריים, כשפעולות יומיומיות פשוטות כמו תפילה במניין, טבילה במקווה, קניות שגרתיות, כינוסים משפחתיים – כל אלה הופכים רחוקים מהשגה, זה הרגע להבין כמה גדול הנס שגמל איתנו ה' כשכל אלו היו אפשריים בקלות, כמה גדולים רחמיו שהפך את כל אלה להרגל מובן מאליו, כמה חסד היה בניהול חיי השגרה הפשוטים שלנו.
וככל שנבין שכל פעולה פשוטה היא חסד ה', שכל נשימה שלנו היא מתנה מהבורא, שכל מעשה שבשגרה ניתן לנו מידי אב רחום – כך ייקל עלינו להודות לו, ונפשנו תשתפך בערגה באמירת ההלל. ומימים אלה ניקח מסר להודות לה' בכל עת ובכל ימות השנה, וזה מה שיפתח לנו את השערים להעניק לנו חיי אושר ושמחה, בריאות איתנה ואורך ימים!
שירה בתוככי הכלא הרוסי…
כשגוף המטוס רעד והחל לנוע על מסלול ההמראה, חש גם יצחק רעד של התרגשות. המטוס האיץ, ויחד עמו – הואצו פעימות הלב של יצחק, בחור ישיבה מארצות הברית שגלה ללמוד תורה בארץ ישראל, ועתה עושה את דרכו בחזרה לביתו. ציפור המתכת המעופפת פרשה לה כנפיים והמריאה אל בין העננים בדרכה למוסקבה, תחנת הביניים במסע לניו יורק.
בבטן המטוס, שכנו להן שתי מזוודות עמוסות בחפציו האישיים, ספרים, מתנות לאחים ואחיות, וגם מזכרות שונות משנת לימודו בארץ. הוא דמיין את רגע המפגש המרגש עם הוריו, סופר את השעות והדקות לנחיתה. כשנחת המטוס במוסקבה, מיהר יצחק לקחת את המזוודות ולהמשיך לאולם הנוסעים הממשיכים, אלו הממריאים ליעד הבא.
בצעדי ריצה קלים עשה את דרכו בנמל התעופה המוסקבאי הענקי, מביט בעשרות המטוסים החונים מסביב ותוהה באיזה מהם יזכה לטוס לניו יורק עיר מכורתו. הוא מגיע לעמדת הבידוק, כצעיר ורגיל הוא מעביר את המזוודות בעמדות השיקוף וכבר ממהר להמשיך לאולם היוצאים, אלא שלפתע פתאום – – –
צפצוף מחריש אוזניים נשמע ברמה, ותוך כדי – כמה מאבטחים חסונים הסתערו עליו בנשקים שלופים, והורו לו ברוסית מתובלת באנגלית רצוצה להשתטח על הרצפה ולהרים ידיים. יצחק הנבוך והמבולבל החל רועד בחוסר שליטה, ומיד הבין שכדי להישאר בחיים – עליו להשתטח ארצה כפי שהורו לו…
בשניות בהן שכב על הרצפה הקרה בשדה התעופה, מנסה להבין מה מתחולל סביבו, הרגיע את עצמו כי כנראה מדובר בטעות בזיהוי. הרי אין שום דבר בעייתי במזוודותיו, הוא ארז אותן בעצמו והוא יודע בדיוק שיש בהן כמה פריטי לבוש, ספרים, מזכרות וצעצועים. 'כנראה זו טעות בזיהוי' – הרהר כשהובל אזוק באזיקים לחדר צדדי בשדה התעופה, שם הצטווה להמתין עד שיבוא חוקר משטרה בכיר…
כשהחוקר הגיע, נשאל יצחק לגבי תכולת מזוודותיו, והשיב כי אינו יודע על שום פריט בעייתי. ואז החוקר עטה ארשת פנים נרגזת, ולפתע שלף מהמזוודה של יצחק שלושה כדורי רובה, הניף אותם תוך הטחת אצבע מאשימה, ושאל בשאגת אימה: 'ומה אלה??? מדוע נשאת בתיקך כדורי רובה מסוכנים? וכי אינך יודע שזו עבירה פלילית חמורה, שלא נעבור עליה בשתיקה?!?!?!'
יצחק נבעת. הוא הכיר את הכדורים הללו היטב, אלו כדורים משומשים אשר קיבל פעם מכמה חיילים בגבול הצפון, כששהה בכפר סמוך בשבת. לתומו סבר כי יביא את הכדורים לארצות הברית להראות לאחיו ואחיותיו כמזכרת נעימה, ולא העלה בדעתו כי יסתבך עד כדי כך…
הוא ניסה להסביר את עצמו, אולם החוקר סכר אוזניו ואטם את לבו. הוא הושלך למעצר בתנאים מחפירים, לצד עבריינים רוסיים אלימים ומגודלים, שיכורים ורוצחים מכל המינים והסוגים. שבועות ארוכים שהה במעצר, כשהוריו עושים הכל כדי לנסות לסייע לבנם, הכלוא בתא מצחין עם תחתית המין האנושי…
לבסוף, נקבע מועד למשפטו, בעוד כשלושה חודשים. נשכר עבורו עורך דין ממולח, שהסביר כי אמנם לפי החוק הבינלאומי מצבו אינו כה חמור, אולם ברוסיה – אין לדעת… התביעה דרשה להטיל עליו 10 שנות מאסר בגין ניסיון רצח!!!, ויצחק המבוהל, עלם צעיר שנזרק באחת מספסלי הישיבה לתוך קלחת משפטית מסובכת, לא ידע את נפשו…
בעודו בתא, בצר לו, נזכר בדברי מגיד השיעור שלו, הרה"ג ר' זאב דינר שליט"א, שהיה מפליא לספר על כח ההודאה לה' כמושיעה מכל צרה וגואלת מכל בעיה. עתה, ביושבו בתא ימים ארוכים ללא כל תעסוקה, היו לו דברים אלה למשיבי נפש, ומתוך התנאים הקשים – נטל פנקס קטן והחל רושם בו סיבות להודות לה' על חסדו וטובו עמו מאז ומעולם, כולל גם חסדים גדולים וקטנים שהוא זוכה בהם תוך כדי המעצר הנורא שהוא שרוי בו…
מאז אימץ את 'שיטת ההודאה', הפכו ימי הכלא למרוממים עבורו. עדיין הוא נתון בין שיכורים ורוצחים, אולם בתוככי לבו מזדמרת שירת דבקות ותודה לבורא עולמים, ובכל רגע ורגע חש כי הוא מתחבר לאביו הטוב, ומודה לו על כל חסדו – כולל גם על המעצר המפחיד הזה… ההודאה מילאה את לבו בכוחות לעמוד באתגר, הוא חש כי הקשר הקרוב עם בורא עולם מתהדק מאי פעם, הוא ממש מרגיש את ידו של הבורא נתונה אתו, בבחינת 'עמו אנוכי בצרה'…
כך, לראשונה בהיסטוריה, הפך תא מעצר רוסי קפוא ומחניק, לאלומת אור של תודה לה'. את מיטב שעותיו הקדיש יצחק להודות לה', פשוט לומר תודה לאבא על חסדו. פעמים נפשו יצאה בריקוד, לפעמים עיניו זלגו דמעות התרגשות, כך או כך – פעמים כה רבות הוא כמעט שכח היכן הוא נמצא, כל העת חש נרגש מעוצמת ההודאה והקשר לה'…
ויהי ביום המשפט, היה זה יום ששי, שעות ספורות לפני כניסת השבת. שופט רוסי זקן ועב כרס נכנס לאולם הדיונים, קרא את כתב האישום בחופזה, שאל את עורך הדין לפשר העניין, ומשנענה בסיפור במלואו – קרע את כתב האישום מול עיני התביעה, וזיכה את הנאשם מכל אשמה, חד וחלק!
תוך זמן קצר ננעל הדיון, הראשון והאחרון בתיק. שליח חב"ד מקומי יעץ לו להימלט מרוסיה עוד לפני שהתביעה תגיש בקשה לערעור, והוא הצליח למצוא מטוס שהמריא מיד – כך שאת השבת כבר עשה מחוץ לגבולות רוסיה, אליה לא ישוב לעולם!
אולם, יותר מהנס המופלא שקרה לו, מספר יצחק על נס גדול בהרבה: הוא גילה את כח ההודאה, הוא הבין עד היכן היא מגיעה. ראשית, בעת הקושי עצמו, כשיהודי מתרכז בלהודות לה' על הדברים הטובים ועל מה שנראה כפחות טוב, על רגעים שנראים קשים כמו על חוויות חיוביות – הוא מקבל עוצמות וגבורות רוח לעמוד בכל אתגר, להתמודד בכל מערכה.
ושנית, בסופו של דבר, הרי מדובר בנס מופלא, אשר כל מי שמכיר את המערכת המשפטית הרוסית – תמיה איך הוא יתכן. אבל הוא יתכן גם יתכן, כי להודאה יש דרך משלה לפתור בעיות, יש לה כח לגאול יהודי מצרתו ומצוקתו, היא פותחת שערי כלא מכל סוג, מובילה יהודי לגאולה אישית מצרותיו מתוך הודאה ושבח!
אחים יקרים, הבה נאמץ את המסר העולה מבין כותלי הכלא הרוסי, ומתוך הנס המופלא שהתחולל במשפט, כפי ששמענו בעדות אישית מפי מגיד השיעור של הבחור הניצול. מתברר כי להודאה יש כח על טבעי, יכולה היא להציל, להגן ולהושיע, לגאול ולפתור, לסייע ולהאיר בחשיכה.
הבה נאמץ את כלי ההודאה – עכשיו, בחג הפסח שכולו הודאה, וגם לאורך ימים. כי ימי המצוקה שאנו בעיצומם, כמו גם ימי שגרה בהם יש לנו בעיות שגרתיות, יכולים להיראות אחרת לגמרי אם נקבל על עצמנו להודות ולהלל, להביע שבח והודאה לה' בפינו ובלבבנו תמיד.
וככל שנודה לה' מעומק הלב, ככל שנקבל על עצמנו להביע שבח וגדולה על מעשיו ונפלאותיו, ככל שנחליט מעכשיו לשורר לו תודה על הדברים הטובים וגם על מה שנראה פחות טוב – כך נזכה כי עולמנו יואר רק ברגעים יפים, ונזכה כולנו להיגאל איש איש ממצוקתו וצרותיו, כמו גם לגאולת עם ישראל כולו!
סעודה שהניבה רווח עתק!
את הסיפור סיפר אחד השותפים במלאכת הוצאת גליון זה לאור, והוא מעיד עליו מכלי ראשון, ומעשה שהיה כך היה:
יהודי נכבד בשם ר' שלמה, העוסק לפרנסתו בייזום וניהול פרוייקטים לבניה, חתם על עיסקת ענק לבניית עשרות דירות במתחם ייעודי באחת מערי הארץ. כדרכו של עולם, פנה ר' שלמה לבנק על מנת לקבל ליווי בנקאי לפרוייקט, תהליך שהוא הכרח בכל פרוייקט בניה, אלא שהפעם הבקשה נתקלה בקשיים. משהו השתבש בתוכנית, הבנק סירב לאשר…
ר' שלמה ואנשיו לחצו בכל הכח, ואז התברר כי קיים קושי מהותי בקרקע, מה שלא מאפשר לבנק להעניק ליווי בפרוייקט. ר' שלמה היטיב להבין את המשמעות הנוראה מבחינתו – הוא תקוע עם הקרקע, בלי יכולת לבנות או למכור דירות. מדובר בהפסד כספי אסטרונומי עבורו, המאיים על כל יציבותו העסקית והכלכלית…
לבסוף, לאחר תחנונים, נקבעה פגישה מכרעת בין עורכי הדין של ר' שלמה לעורכי הדין של הבנק. ר' שלמה כסס ציפורניים במתח, מקווה כי הפגישה תעלה יפה למרות שהסיכויים היו נמוכים. הפגישה התקיימה באחד הבקרים הבהירים של ימי החנוכה תש"פ, ובאותו יום ר' שלמה מיהר להגיע לתפילה מוקדם בבוקר, אולם התקשה להתרכז – ביודעו כמה השפעה יש לפגישה הנוכחית על עסקיו ועל הצלחתו הכלכלית…
לאחר התפילה, קיבל ר' שלמה הודעה דרמטית מעורך הדין, שכתב לו מתוך הפגישה המכרעת: 'המצב לא משהו. הולך ומסתבך. זה הולך לשלילי…' – ר' שלמה קרא את ההודעה ולבו צנח, הוא היטיב להבין את המשמעות…
בהחלטה של רגע, החליט ר' שלמה לשנות כיוון. הוא עטה על פניו חיוך רחב, ואץ רץ למכולת סמוכה, שם קנה לחמניות טריות וסלטים משובחים, דגים מעושנים וכל מיני מטעמים, ואת כל אלה הביא לבית הכנסת – כשהוא מפציר במתפללים ליטול ידיים לסעודה. לשאלה מה סיבת הסעודה, השיב בפשטות: 'סעודת הודאה, הודאה להשם על ניסי החנוכה…'
המשתתפים לא שאלו הרבה, נטלו ידיים והסבו לסעודה, שתובלה בדברי תורה על עניין ההודאה לה' בימי החנוכה ובכלל, כשהם דנים במה שכתב הרמב"ן בסוף פרשת בא, על כך שמניסי מצרים אנו למדים על כל חיי היום יום שלנו שכולם רצף ניסים, ועליהם אנו מודים בכל עת ומשבחים לה'. משתתפי הסעודה עסקו בהתרגשות בהודאה לה' על חוויות שגרתיות כמו על ניסים גדולים, ואז החליטו לומר יחדיו 'מזמור לתודה' עשר פעמים, מתוך התרגשות ותודה…
בבת אחת, הפכה הסעודה למקהלה של אמירת 'מזמור לתודה' נרגשת, כשכל אחד מכוון ומהרהר על העובר עליו ועל חייו שלו, אולם כולם כאחד מודים ומשבחים לה' על חסדיו הרבים. איש מהם לא ביקש דבר, כולם רק התרגשו יחדיו ואמרו 'מזמור לתודה' עשר פעמים, בזה אחר זה, כשעימם – מיודענו ר' שלמה, מצטרף לתודה הנרגשת…
הם סיימו, ואז חלפה פחות מדקה (!!!) עד שהגיעה הודעה נוספת מעורך הדין, שהדליף מתוככי הפגישה: 'מצאנו פריצת דרך, יהיה אישור בעזרת השם!' – כתב עורך הדין, מגלה כי בסופו של דבר מצאו עורכי הדין דרך להתגבר על כל המכשולים, יהיה ליווי בנקאי לפרוייקט, השקעת הענק לא תיכשל, ההפסד האסטרונומי התחלף באחת לרווח עצום!
וההודעה הזו גילתה עוד משהו, שעורכי הדין אפילו לא ידעו: כמה כח יש להודאה, איזו עוצמה יש לה. הנה כי כן, במקום אחד בבני ברק מסובים אנשים ומודים לה' בכל ליבם, ובמקום אחר לחלוטין, במגדל משרדים תל אביבי, יושבים עורכי דין ומוצאים דרך לאשר ליווי בנקאי, המבטיח בס"ד רווח כספי עצום. זה לא קרה סתם, זה קרה בדיוק בדקות בהן נאמר 'מזמור לתודה' ברגש, כשההודאה כבשה את הלבבות!
וללמדנו בא: לכולנו יש בעיות לפתור, קשיים עימם אנו מתמודדים, בעיות בריאות, נחת מהילדים, פרנסה, ועוד ועוד. מעל כולנו מרחפת המגיפה הנוראה, כולנו שרויים במתח. עתה, בערב חג החירות, אנו יכולים לצאת מעבדות לחרות ומאפילה לאורה, אם נשכיל להודות לה' מכל הלב, למנף את ליל הסדר לתודה נרגשת, להפוך את הלילה הזה לנקודה ממנה נעסוק בהודאה גם בכל ימות השנה!
וככל שנתפוס את ההזדמנות לזמר 'מזמור לתודה' ברגש מדי יום, הן בתפילה והן בכל שעות היממה, ככל שנמנף את רגש ההודאה בליבנו לקשר אישי ואוהב עם בורא עולם – כך נזכה לראות בחסד ה' ובישועתו, והוא יתברך יפתח לנו את אוצרו הטוב וירעיף עלינו שפע חסדים, עליהם נוסיף ונודה כל ימי חיינו!
האוצר הצפון ב'צפון'…
לקראת סופו של ליל הסדר, אנו זוכים לסימן 'צפון'. כשמו כן הוא, בו נוציא ברטט את האפיקומן מהמטמון, ונאכל ממנו על השובע, זכר לקרבן פסח. אולם ב'צפון' גופא צפון אוצר גדול, שכדאי להכירו ולכוון גם עליו בעת האכילה:
מצת האפיקומן, היא מצה מסוגלת ביותר, וכורכת בתוכה אוצר של סגולות. כך למשל, הרה"ק בעל ה'מאור ושמש' זי"ע מגלה, כי מצת האפיקומן מסוגלת לרפואה, ומי אינו זקוק לרפואה בימים טרופים אלה… בנוסף, הרה"ק בעל ה'אמרי נועם' זי"ע מגלה כי מצת האפיקומן היא סגולה גדולה לפרנסה, ובספר 'ברית כהונת עולם' נחשף, כי מצת האפיקומן היא סגולה לבנים…
כך שאין זה משנה אם אנו מקווים לרפואה ולבריאות בימים קשים אלה, אם הפרנסה מעיקה עלינו או דווקא הבנים שאינם – טורדים את מנוחתנו. ב'צפון' צפון הפתרון, הסגולה, הכלי והדרך לישועה הנכספת. בעת אכילת מצת האפיקומן, מעבר לכוונה המתחייבת 'זכר לקרבן פסח', הבה נוסיף את הכוונה לזכות בסגולות הנפלאות האלה, כך נצא מליל הסדר ברכוש גדול, מעוטרים בברכה לבריאות איתנה, לפרנסה טובה ולילדים משמחי לב!