"כִּי צַיִד בְּפִיו" (בראשית כ"ה, כ"ח)
שאלה מרתקת עלתה על שולחנו של הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א, ובצידה הכרעה מעניינת מאוד. השאלה הגיעה על ידי גבאי של אחת מקופות הצדקה המפורסמות, וכך סיפר:
אל הקופה הגיעה בקשה, מאחד שכותב שהוא נצרך לעזרה כספית, ויש לו כמה בעיות רפואיות והוצאות שונות, ועל כן הוא חייב עזרה גדולה בכל חודש, וברצונו שהקופה תעזור לו. היהודי אף ציין כי אפשר לברר עליו אצל מספר אנשים, ושכנע כי אכן הוא נצרך. בישיבת הנהלת רבני הקופה, בדקו את הבקשה ומכיון שהיה נראה, כי אכן נצרך הוא, אישרו לו סכום גדול למשך חודשים ארוכים, כאשר כל חודש מקבל הלה תמיכה הגונה מאוד, בהתאם למצבו. עבר זמן, והתברר כי לא דובים ולא יער. אותו יהודי לא כלל לא היה 'נזקק', וכי הוא רמאי ונוכל! אין לו שום צרה ושום הוצאה כספית, ובמרמה הוציא כספים מקופת הצדקה, שמיועדת לעניים. בהנהלה, פנו אל אותו רמאי, וביקשו ממנו שיחזיר את הכסף שקיבל, כי לא לכך מיועד הכסף. הרמאי סירב להחזיר את הכסף, כשבפיו טענות שונות ומשונות. לא היתה שום אפשרות מעשית להוציא ממנו את הכסף.
חלף זמן, ובאותו האיש התקיימה המשנה במסכת פאה: "כל מי שאינו צריך ליטול (צדקה) ונוטל, אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות", ואכן, באותו יהודי פגעה מידת הדין והוא נותר עירום וחסר כל, בלי כסף כלל, ולא עוד אלא שנזקק להוצאות רפואיות שונות. כעת הוא שלח מכתב לקופה, עם בקשה ל…תמיכה כספית, היות ואין לו כסף לכלכל את עצמו. בישיבת רבני הקופה דנו בכך, וצידדו לכאן ולכאן, מהם אמרו כי היות וכעת הוא מחוסר כל – עלינו לדון אותו לפי מצבו כעת ולסייע בידו, מאידך, אחרים סברו כי אין לנו לסייע לרמאים, והיות ולקח כסף שלא כדין, ויכול היה להחזיר ולא רצה, אל לנו לשוב ולהתעסק עמו.
מכיון שלא הגיעו ביניהם לעמק השווה, העלו את השאלה עם כל הפרטים לפני מרן שליט"א. מרן שליט"א הרהר בדעתו, ואחר פסק את פסוקו: "הקופה לא צריכה לתמוך באיש שכזה, לא צריכים להתעסק עם רמאי ונוכל. והקב"ה כבר יסובב את העזרה מכיוונים אחרים (אין להקיש ממקרה זה למקרים אחרים, וכל מקרה נדון לגופו).
(דברי שי"ח)