בספר 'קול בדממה נשמע' מספרת המחברת על אשה מבוגרת בברית המועצות שנולד לה נכד, בן לבנה. אמרה האשה לבנה: להווי ידוע לך שאם לא תמול את בנך, לא אכיר בו כנכד, ואפילו לא אגע בו – כי לא יעלה על הדעת שאחזיק בזרועותיי נכד בלתי מהול.
הבן הנבוך – מתוך יחס של כבוד לאם הזקנה, אמר לה: את רשאית לעשות מה שאת רוצה, אבל על אחריותך האישית, ולא על אחריותי.
לאחר זמן, כאשר בני הזוג נסעו לחופש שנתי והשאירו את הילד בידי הסבתא, נזדרזה והזמינה מוהל וערכה את ברית-המילה, כאשר היא לוקחת לעצמה את כל הכיבודים… קוואטר, כסא של אליהו, סנדקאות וכו'.
כשחזר הבן ומצא את בנו מהול, נתמלא פחד שמא יתגלה הדבר בעת הטיפול השגרתי בתחנת אם וילד, והאחות המטפלת בוודאי תמסור על כך למשטרה. הלך והקדים רפואה למכה – הקים "ויצעקו" מבויים נגד אמו, שעשתה מעשה כזה בניגוד לרצונם.
הזקנה נאסרה והוגש נגדה כתב אישום, על ביצוע מעשה של כפייה דתית נגד תינוק חסר מגן… למרבה האירוניה, השופט שבפניו הועמדה הזקנה לדין, היה יהודי מבטן ומלידה. "איך העזת לעשות לילד מום נוראי כזה?", פנה אליה השופט בפנים מביעות זעם.
לא איבדה הזקנה את עשתונותיה, וענתה לשופט בנימה לגלגנית: "הלא גם אתה יהודי, ובוודאי גם לך יש מום נוראי כזה"…
"נכון", ענה לה השופט, "אבל זה היה לפני המהפכה. היום במשטר הקומוניסטי, זו עבירה גדולה לעשות דבר כזה לתינוק".
הזקנה האמיצה המשיכה להטיח נגד השופט ואמרה: "תראה, למרות שאתה מהול כיהודי, זה בכלל לא הזיק לך ולא מפריע לך להיות גוי ככל הגויים, ולהתנהג כגוי לכל דבר. לפיכך אני אומרת לך, שגם לילד הזה לא יזיק הדבר מאומה לכשיגדל, והוא יוכל גם אחרי שנימול להיות גוי מושלם כמוך, וקומוניסט כשר"…
כאן פקעה סבלנותו של השופט, והוא פנה אליה בכעס ואמר: "מה את עושה עצמך מטומטמת! אנחנו נשלח אותך לעשר שנים ל'חד גדיא', ואז תיווכחי אם זה הזיק לו או לו".
הרימה הזקנה את עיניה כלפי השמים ואמרה: "אני מודה לך הקב"ה על החסד. אני חשבתי שנשאר לי לחיות עוד שנה שנתיים בעולם הזה, והנה בא השופט הזה ומבטיח לי עוד עשר שנים… ישתבח שמו! וגם לך השופט מגיעה תודה גדולה, שהענקת לי אריכות ימים"…
כל הנוכחים באולם פרצו בצחוק, גם השופט הקשוח לא היה יכול להתאפק מלצחוק.
לאשה היה עו"ד ממולח, והוא פנה לשופט ואמר לו: "הלא אתה רואה עם מי יש לך עסק: אשה זקנה שדעתה מטושטשת מזקנה ומרוב ימים. הראית מימיך אדם שיכריז שהוא מאושר כשפוסקים לו עשר שנות מאסר? אין לך הוכחה גדולה מזו שהיא אינה שפויה".
הטיעון הצליח, והיא קיבלה שנתיים מאסר על תנאי…
(הובא ב'ליקוטי שמואל')
סיפור גבורה מדהים