השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
איזה מלח מותר לבשל בשבת?
מה היא הגדרת 'כלי ראשון'? • האם מותר להניח תבלין בכלי ראשון שהוסר מעל האש? • מבואר שאדם שנתן מלח שלא התבשל ע"ג כלי שעל האש ממש, המלח מותר בדיעבד כיוון שהוא התבטל, וקשה, הרי דבר העשוי לטעם לא מתבטל? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ג' סימן שי"ח סעיף ט' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
השו"ע עוסק בסעיף ט' בעניין מלח, האם הוא מוגדר כדבר שקשה לו להתבשל, ומותר להניח בשבת מלח אפילו בכלי ראשון שהוסר מעל האש, או שמלח הוא מקלי הבישול, ואסור להניח מלח אפילו בכלי שני? בחלקו הראשון השו"ע עוסק בהגדרה של כלי ראשון ובעניין של תבלין, ומבאר השו"ע, שכלי ראשון אפילו הוסר מע"ג האש, כל זמן שהוא חם בחום שהיד סולדת בו, הוא מוגדר ככלי ראשון, ואפילו שפסקה רתיחתו ממנו, אבל אם אין היד סולדת בו, אומר המ"ב, שאפילו כלי ראשון לא מבשל כיוון שהוא נחשב לצונן, ואם לא הורידו אותו מעל האש, אסור להניח בו מאכל שלא התבשל אפילו לרגע אחד, ואפילו שאין דעתו שאותו מאכל יתבשל, כיוון שחוששים שמא הוא ישכח והמאכל יתבשל ויעבור על איסור דאורייתא.
מבואר בשו"ע, שכל זמן שהכלי ראשון חם בחום שהיד סולדת בו אסור לתת בתוכו תבלין, ומבואר במ"ב, שמותר להניח תבלין בכלי שני ולא בכלי ראשון, ובזה מחדש השו"ע, שאפילו הוסר הכלי מע"ג האש ועדיין חם בחום שהיד סולדת בו, אסור להניח בו תבלין.
לעניין מלח, מבואר שהשיטה המקילה סוברת שמלח הוא מהדברים הקשים להתבשל ולכן מותר להניח מלח אפילו בכלי ראשון שהוסר מע"ג האש, ומביא המ"ב, שזה שאנחנו רואים שהוא נימוח ואפילו בכלי שני זה שום דבר, כיוון שהוא לא נתבשל, ויש מי שאוסר לתת בכלי ראשון בשר מלוח אפילו של בשר שור הקשה להתבשל, כיוון שהלחלוחית שסביב הבשר מתבשלת ומחמת זה אסור.
הרמ"א אומר, שאפילו שאינו מלוח אסור, ומה שנקט מלוח הוא כיוון שבלאו הכי אסור משום דם שבו, ומבאר המ"ב, שכוונת הרמ"א היא לבאר את דברי השו"ע שאמר שאסור לתת בתוך כלי זה בשר מלוח אפילו של שור, אין הכוונה שדווקא בשר מלוח אסור כי המלח ריכך את הבשר ורק אז הוא מתבשל בתוך כלי ראשון, אלא אפילו אם לא היה מלוח אסור, ומה שנקט מלוח הוא כיוון שאם הבשר לא היה מלוח, הוא היה אסור משום איסור דם, ועל זה אומר השו"ע, אפילו בשר מלוח שמחמת איסור דם אין לך בעיה, בכ"א מחמת בישול יש לך בעיה.
יש אוסרים לתת מלח אפילו בכלי שני כ"ז שהיד סולדת בו, ומביא המ"ב, שבגמ' יש בזה ב' לישנות, ופסקו רוב הפוסקים כלישנא בתרא לקולא שמלח הוא קשה לבישול ומותר להניחו בכלי ראשון, אבל כיוון שיש מחמירים לכן כתב שהמחמיר תע"ב.
אומר המ"ב שכל זה במלח שחופרים, אבל מלח שעושים במים ומבשלים וכן סוכר, מותר, כי מלח שיוצא ממים שבישלו, הוא כבר עבר בישול ואין בישול אחר בישול, וכן בסוכר, ובכ"ז מביא המ"ב שלא לעשות כך כי יש מפקפקים בזה וחוששים שזה מיחזי כמבשל, ואע"פ שהמלח יבש הרי הוא ימס, וזה נידון כלח שנצטנן ויש בזה משום בישול, ולכן טוב להיזהר בזה בכלי ראשון, שלא להניחם בו לכתחילה.
אדם שעבר ונתן מלח שלא התבשל, ע"ג כלי שעל האש ממש, מותר בדיעבד, כיוון שהמלח מתבטל ע"ג המאכל, ואע"ג שמידי דעביד לטעמא לא בטיל? כיוון שזה וזה גורם שהרי הבשר כבר נמלח, והמלח שנתן באיסור אין לבדו כדי למלוח וליתן טעם בקדירה, ורק אם היה המלח לבדו אסור, ומלח שנעשה ממים שמבושלים, אין לאסור את המאכל, שהרי הוא כבר נתבשל, וכן אם נותן את המלח בכלי ראשון, אין לאסור, כיוון שיש שסוברים שמלח לא מתבשל בכלי ראשון, אז בדיעבד אפשר לסמוך על המקילים לעניין שלא לאסור את המאכל.