שמענו סיפור על אברך שלמד בישיבת מיר לפני כעשרים וחמש שנה, ושמע הוראה מהגרי"ש אלישיב זצ"ל שכשיושבים על שולחן אחד חייבים בזימון (אפילו שאין קשר בין אחד לשני), והתאמץ מאד להקפיד בזה בחדר אוכל, להדר אחר זימון (ודבר זה מצוה לכו"ע להדר, להתחייב זימון של שלשה, ע' רמ"א ס' קצג ס' ב ושער הציון ס"ק יז).
וסיפר שראה סייעתא דשמיא גדולה בפרנסתו, שהגם שהוא אברך כולל ואשתו מטפלת, כבר חיתן כמה ילדים בכבוד (כ"י), ותולה זאת בכך שהקפיד במצות זימון כדין, וכתוב "הזהיר בברכת המזון מזונותיו מצויות לו כל ימיו בכבוד" (מ"ב ס' קפה ס"ק א מספר החינוך) וברכת הזימון שייך לברכת המזון (ע' ברכות מח).
(גיליון 'לענין הלכה' משפטים תשע"ט)