היום נלמד: ברכת 'הגומל'
יום ראשון כ"ה באייר תשע"ז
האם ניתן לברך 'הגומל' על נס שנעשה לאחֵר?
מי שהתחייב אביו, או רבו המובהק, בברכת 'הגומל', רשאי לברך בדרך שבח ותהילה, ולא בתור ברכת חובה: "ברוך... הגומל טובות שגמל לאבי – או "לרבי" – כל טוב". ואם מברך בפני אביו או רבו, יאמר "שגמלך כל טוב". ומשמיט מהברכה את המילה "לחייבים", משום כבוד אביו ורבו. ויש אומרים שניתן לברך "שגמלך כל טוב" בגין כל קרוב או חבר שהוא שָׂמֵחַ בנס שנעשה לו; אך לכתחילה אין לנהוג כדבריהם, אלא יאמר: "ברוך השֵׁם יתברך דְיַהֲבָך לָן (= אשר נתנך לנו), כלומר, שהותירך בחיים. [שו"ע ד, משנ"ב טז, יז ו־יח, שעה"צ יג, וביה"ל ד"ה ואין; וראה שעה"צ טו]
באיזה מקרה אין לברך 'הגומל' בשעת קריאת התורה?
כפי שלמדנו, ההולך בדרך העוברת במדבר ובים, או הטס במטוס (ראה תקציר לאתמול), חייב בברכת "הגומל". ולכתחילה יש לברך עד היום השלישי לסיום דרכו – כיון שבמשך ימים אלו הוא נקרא 'בָּא מן הדרך' – אך אין לברך ללא 'מניָן'. ולכן, מי שסיים את דרכו ביום שני לאחר תפילת שחרית וקריאת התורה –לא ימתין ליום חמישי כדי לברך בשעת קריאת התורה, כנהוג, כיון שאין חובה לברך דווקא בשעת קריאת התורה, אלא יברך עד לסוף יום רביעי, אך במנין. ובדיעבד, ניתן לברך ברכת 'הגומל' לעולם. [שו"ע ו, משנ"ב כ, ושעה"צ טז; ביאורים ומוספים דרשו, 22]
ההבדל בין בני ספרד לבני אשכנז בענין ברכת 'הגומל'
מנהג בני ספרד לברך 'הגומל' לאחר כל דרך שאומרים בה תפילת הדרך. ולכן מברכים 'הגומל' בנסיעתם מעיר לעיר, אם אורך הדרך הוא יותר מפרסה (כ־3.84-4.61 ק"מ, לשיטות השונות), או שהיא דרך המוחזקת בסכנה באופן מיוחד. וראה סימן קי'. ויש מפוסקי ספרד שהורה כי בנסיעה מעיר לעיר בכביש שיש בו רכבים נוספים ורואים זה את זה, אין לברך אף למנהגם. ומנהג בני אשכנז שלא לברך 'הגומל' אלא לאחר דרך העוברת במדבר או בים, שיש בהן סכנה מיוחדת. [שו"ע ז, ומשנ"ב כב; ביאורים ומוספים דרשו, 23-24]