יקותיאל יהודה גנזל
זה לא סוד שבשבועות האחרונים היו חרדים רבים שטעמו מנחת זרועה של המשטרה. התמונות שמגיעות מהזירות החרדיות גורמות ללב להתכווץ, ההרגשה היא של 'כצאן לטבח אנו מובלים'. אתה רואה חרדים סופגים מכות והשפלה ברחוב ירושלמי ואתה מרגיש כאילו על גווך מצליפים המגלבים.
אשאיר את הזעם והטיפול בו בידי עמיתי כותבי החדשות, ובפינתנו זו ארצה להוציא אמרת נחמה מאותו סיפור שהתרחש בימי האימים וכפי שסיפרו בעל המעשה, הרבי הקדוש מצאנז, מרן ה'שפע חיים' זי"ע:
"בימי האימים נשלחתי לגטו ורשה (אחרי שהגטו נחרב נשלחו לשם אסירים לעבודות פרך – י.י.ג.). באחד הימים כאשר עמדנו בגובה אחד הבתים, ניתך עלינו לפתע גשם שוטף וחזק. הרשעים לא ריחמו אלא האיצו בנו להמשיך בעמל שובר עצמות. הדבר היה כמעט למעלה מכוחות אנוש.
"בעודנו עמלים בכוחות לא לנו תחת הגשם הצולף, פנה אלי אחד הנדכאים שהכירני וצווח לעומתי: 'האם תמשיך עוד לומר 'אתה בחרתנו' ולשמוח כבן לעם סגולה?'
"נעניתי לו על אתר" – סיפר הרבי הקדוש – "שאמנם עד היום לא אמרתי 'אתה בחרתנו' בכוונה מספקת, אולם מעתה כשאגיד 'אתה בחרתנו מכל העמים', תהיה כוונתי שלימה וראויה, כאשר השמחה בליבי תפרוץ ותתעצם עד בלי שיעור וגבול…
"ראיתי שהוא משתומם נוכח תגובתי. הוספתי והסברתי לו: 'ודאי שהצדק עמדי. הלא אם לא 'אתה בחרתנו מכל העמים', אם לא היינו העם הנבחר, הייתי חלילה עלול להיות צורר כמו הנאצים חיות האדם. מוטב לי להיות יהודי מוכה ומושפל מאשר חלילה וחלילה להיות אחד מהצוררים. לכן אודה ואברך ליוצרי אשר בחר בי מכל עם, להיות מן המוכים ולא מן המכים".
שמעתי בעצמי את הסיפור מפי בנו ממשיך דרכו, כ"ק מרן אדמו"ר מצאנז שליט"א, כאשר שהיתי בקודש פנימה בימי בחרותי, ומפה קדשו שמעתי את הביטוי היידי המדויק: "ס'איז בעסער צו זיין פון די געשלאגענע און נישט פון די שלעגער'ס" – עדיף להיות מהמוכים ולא מהמכים (ביידיש זה עסיסי יותר).
מאז ששמעתי את הסיפור, הוא עומד מול עיני כמצפן וכאבן דרך (ולא, לא כהשוואה לנאצים חלילה, אלא תמיד כשיש צד מכה וצד מוכה) – נכון, לא נעים לחטוף מכות, ודאי לא באמצע הרחוב (ובמסגרת זו חשוב להבהיר: בחלק גדול מהמקרים אפשר למנוע את התנפלות השוטרים – הבלתי מוצדקת – על ידי שממהרים למסור להם פרטים אישיים וכדומה. ועדיין אין דבר שמצדיק את האלימות כלפי אזרחים תמימים), אבל כשאנחנו רואים מחזות זוועה שכאלה עלינו לנחם את עצמנו מתוך ידיעה שאכן, מוטב להיות זה שחוטף וסופג, זה שנגרר ונבעט, מאשר להיות בצד השני.
ברוך השם שאנחנו לא מאותם אלה שמרביצים, לא מאלה שמכאיבים ליהודים. אשרינו.
('המבשר')