השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
האם מותר לאדם לברור לצורך חבירו?
באיה אופן מותר לברור? • האם שייך ברירה בשני מיני אוכל? • ומה הדין כאשר ברר שלא לצורך סעודה זו, אלא לצורך סעודה אחרת? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ג' סימן שי"ט סעיף א' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
מלאכת בורר היא אחת מל"ט אבות מלאכות, והבורר בשבת במזיד חייב מיתה, ובשוגג חייב חטאת.
להתחייב מדאורייתא במלאכת בורר אפשר בג' אופנים:
א. בורר פסולת מתוך אוכל.
ב. בורר בכלי.
ג. בורר לאחר זמן ולא לצורך מיידי.
כלומר, מדאורייתא וגם מדרבנן מותר לברור רק כאשר מתקיימים ג' תנאים, וכאשר חסר אפילו תנאי אחד מהתנאים הנ"ל, זה כבר מספיק כדי להתחייב מדאורייתא.
כאשר בורר בכלי, חייב ואפילו שברר אוכל מתוך פסולת וברר לצורך אכילה מיידי, והיינו בכלי המיוחד לברירה דהיינו נפה וכברה, אבל כשבורר בכלי שאינו מיוחד לברירה דהיינו קנון ותמחוי, אסור מדרבנן ומותר מדאורייתא.
הבה"ל מסביר, שדעת השו"ע היא שאוכל ופסולת לא שייך רק באוכל ופסולת גמורים, אלא גם כאשר מונחים לפני האדם שני מינים, והוא רוצה את האחד ולא את השני, אותו שהוא רוצה מוגדר כאוכל וחייב להוציא את מה שהוא רוצה, ואם יוציא את מה שלא רוצה, נחשב שברר את הפסולת ואע"פ שזה שני מינים.
אם ברר בידו אוכל כדי לאכול לאלתר, יש בזה את ג' התנאים, ומותר.
מבאר הרמ"א, שהגדרת 'לאלתר' היא, לצורך אותה סעודה שהוא עומד בה, ולאו דווקא מיד, ואומר המ"ב, שאפילו שהוא לפני הסעודה, כיוון שהוא בורר לצורך הסעודה אע"פ שהסעודה תימשך כמה שעות, נחשה הדבר שברר לאלתר, ואפילו שבורר לאחרים והוא לא סועד באותה הסעודה, מותר.
דן המ"ב, באופן שברר לצורך אותה הסעודה ואח"כ נשאר לסעודה אחרת, מה הדין בזה? ואומר, שאין איסור בזה כיוון שהברירה הייתה לצורך אותה סעודה, אבל כאשר ברר לצורך אותה סעודה ונמלך להשאיר את זה לסעודה אחרת, מבואר בשעה"צ שלא ראוי לעשות כך.
המ"ב מביא, שכאשר מדובר בפסולת גמורה שאינה ראויה לאכילה, חייב על זה מדאורייתא, אבל כאשר מדובר על דבר שנאכל ע"י הדחק וברר אותו, חייב מדרבנן כיוון שמיחזי כבורר פסולת מאוכל.