היום נלמד: ברכה על משקאות בסעודה
יום חמישי א' בכסלו תשע"ז
מה צריך לכוון בברכת המזון בסעודה ראשונה ושניה של שבת?
בשונה משאר המשקאות, השותה יין בסעודה, מברך עליו ברכה ראשונה, מפני חשיבותו, אולם, ברכה אחרונה אינו מברך עליו בנפרד, וברכת המזון פוטרת גם את היין, ככל הדברים הנאכלים בסעודה כחלק מהסעודה. וכמו כן, השותה יין לפני הסעודה, בסמוך לנטילת ידים, אינו מברך עליו ברכה אחרונה, כיון שהיין שלפני הסעודה מעורר את התאבון, ובכך הוא שייך לסעודה. וכן יין הקידוש שייך לסעודה, שהרי 'אין קידוש אלא במקום סעודה'; וזאת אף אם כבר יצא ידי חובתו ואינו מקדש אלא כדי להוציא את בני ביתו. ברם, יש חולקים וסוברים שיין שלפני הסעודה חייב בברכת 'על הגפן' בפני עצמו ואינו נפטר בברכת המזון. ולכן ראוי שלא לשתות יותר מ'כזית' יין לפני הסעודה, כיון שיש אומרים שכמות כזו מחייבת בברכה אחרונה; אולם, מיין הקידוש חובה לשתות לפחות 'כמלוא לוגמיו' - שיש בו יותר מכזית - ולפיכך ראוי לכוון תמיד בברכת המזון לפטור את יין הקידוש, כיון שבדיעבד מועילה ברכת המזון כברכה אחרונה במקום 'על הגפן'. [סעיף ו, ס"ק כג, כד ו־כו, וביה"ל ד"ה וכן; ביאורים ומוספים דרשו, 31]
המברך ברכת המזון על כוס מיץ ענבים - האם יצא ידי חובה?
כאמור, בשתיית יין הקידוש לפני הסעודה נוצר ספק חיוב ברכה אחרונה, ולכן ראוי לכוון בברכת המזון לפטור את היין, כיון שבדיעבד מועילה ברכת המזון במקום 'על הגפן'. הסיבה לכך שברכת המזון מועילה במקום 'על הגפן' היא משום שהיין זן את הגוף וסועד את הלב בדומה ללחם; ובהתאם לכך, דנים הפוסקים בנוגע למיץ ענבים: יש אומרים שכיון שמיץ ענבים אינו זן וסועד את הגוף, אין ברכת המזון מועילה לו כברכה אחרונה אף בדיעבד; ולדבריהם, מעיקר הדין ניתן לסמוך על כך שיין הקידוש עצמו שייך לסעודה, כנ"ל, אך לכתחילה ראוי למקדש על מיץ ענבים לשתות בתוך הסעודה מיץ ענבים, או יין, על סמך ברכת 'הגפן' שבקידוש, ואזי נחשבת השתיה כהמשך של השתיה שלפני הסעודה, וכל השתיה היא כחלק מהסעודה, וממילא נפטרת בברכת המזון. ויש אומרים שדין מיץ ענבים כיין לכל דבר. ואם 'מזַמן' על יין או מיץ ענבים, בודאי מועילה ברכת 'על הגפן' שמברך עליו, כברכה אחרונה גם ליין שלפני הסעודה. [ביאורים ומוספים דרשו, 28 ו־35]
האם ראוי לשתות כוס מים לפני הסעודה?
השותה לפני הסעודה מים או משקה אחר שאינו מעורר את התאבון ואין לו כל שייכות לסעודה, חייב בברכה אחרונה, ואף אם כבר ברך ברכת המזון לאחר הסעודה, יברך 'בורא נפשות' על המשקה ששתה לפניה (אם טרם חלף 'שיעור עיכול' של השתיה). אולם, אם הוא צמא מאד, במידה שאינה מאפשרת לו לאכול סעודה, ולכן שותה לפניה - יש לשתיה זו שייכות לסעודה, ואינו צריך לברך לאחריה. וכן אם שותה בתוך הסעודה, יתכן שאינו חייב בברכה אחרונה על השתיה שלפני הסעודה, כיון שהשתיה בסעודה נחשבת כהמשך של השתיה שלפניה; ולפיכך ראוי שלא לשתות לפני הסעודה יותר מכזית משקה, כדי שלא להכנס לספק. וכן אם סיים את הסעודה לחלוטין - כגון שביקש שיגישו יין כוס לברכת המזון - ונמלך בדעתו והחליט לשתות, צריך לברך על השתיה ברכה ראשונה ואחרונה, כיון שאין לה שייכות לסעודה; אלא אם כן מדובר ביין, שנחלקו הפוסקים אם ברכת המזון פוטרתו, ואם כוון לפוטרו, יצא ידי חובה לכל הדעות. [ס"ק כה ו־כז, שעה"צ ס"ק לב, וביה"ל ד"ה ואפילו; ביאורים ומוספים דרשו, 33]