בטרם פנה לדרכו, רצה ה'בריסקער רב' לדעת מה הביאו לכאבים עזים אלו, וממה עליו להימנע ולהיזהר. הוא שאל את הרופא החשוב, אם יוכל להסביר לו סיבת הכאבים הללו: "פון ואנעט קומט דאס?" (ממה זה מגיע?) ביקש הרב לדעת. להפתעת הכל נעמד דוקטור אהרונוב על רגליו, וענה בהתרגשות רבה ובתמימותו האופיינית:

"אתם ניצבים היום כולכם" (כט,ט)

בירושלים שלפני למעלה מיובל שנים, היה רופא אחד ירא וחרד לדבר ה', מטובי הרופאים שבאותו דור, הלא הוא ד"ר יעקב דב אהרונוב ז"ל. הוא הגיע ארצה מרוסיה, כיהודי נאמן תמים וישר דרך. אדוני אבי מורי ורבי זצ"ל הכירו היטב כאדם יקר המעלה, עוד מעת היותו הרופא האחראי בבית היתומים 'דיסקין', בעת שהיה אבי חוסה בצילם בילדותו.

בין שאר תפקידיו הרבים, היה דוקטור אהרונוב גם רופאם האישי של כמה מגדולי צדיקי ירושלים, כהרב הקדוש רבי אהרון ראטה זצוק"ל, ומרן הגרי"ז זצוק"ל- הרב דבריסק ועוד.

פעם אחת נתקף הבריסקער-רב בכאבים חזקים בבית החזה, כנראה בעקבות קשיי הנשימה ומחלת האסטמה שסבל ממנה כל חייו, כנודע. בתכוף עליו ייסוריו הקשים, הוזעק ד"ר אהרונוב לבוא אל ביתו בדחיפות.

הרופא הגיע במהרה, וכדרכו ניגש תכף למלאכתו בשיא הרצינות, בבדיקה עיונית ומקיפה של תפקוד מערכת כלי הנשימה. בתום הבדיקה הציע את דרכי הטיפול, ורשם את תרופה המדוייקת שתפחית את ייסורי הרב ותרפאהו, בעזר השם.

בטרם פנה לדרכו, רצה הבריסקער-רב לדעת מה הביאו לכאבים עזים אלו, וממה עליו להימנע ולהיזהר. הוא שאל את הרופא החשוב, אם יוכל להסביר לו סיבת הכאבים הללו: "פון ואנעט קומט דאס?" (ממה זה מגיע?), ביקש הרב לדעת.

להפתעת הכל נעמד דוקטור אהרונוב על רגליו, וענה בהתרגשות רבה ובתמימותו האופיינית: "כבוד הרב! זה מגיע משלוש סיבות!". הוא הרים את כף ידו וזקף מתוכה שלוש אצבעות, בדחילו ורחימו מנה את שלוש הסיבות, וכנגד כל אחת ואחת קיפל אצבע: "דאס קומט פון חטאים! עוונות! ופשעים!", ובזה סיים את דבריו הנוקבים!

הרב התחייך ברוב חיבה, ונהנה מאוד מתמימות הרופא ואמונתו הפשוטה- הוא לא חיפש תירוצים משונים, כפי מנהג הרופאים להעלות תמיד השערות שונות, ותוצאות מחקרים רפואיים בכל דבר, אלא ניגש בפשיטות היישר לנקודת האמת והאמונה הישרה, היה פשוט וחלק אצלו שחטאים, עוונות ופשעים הם הגורמים מכאובים וייסורים! הרב התפעל מתמימות הרופא ומאמונתו הפשוטה!

***

הרבי הקדוש, רבי ישראל מווארקא זצוק"ל, התפרסם בעולם בגודל אהבת ישראל העצומה שלו, שהיה משליך נפשו מנגד לטובת איש ישראל, והקדיש הרבה מזמנו ומחייו בשתדלנות לטובת הכלל והפרט, ועזר וסייע לכל איש יהודי, יהיה מי שיהיה, בעצה וברכה, ולפעמים אף במתת יד הגונה… הכל לפי העת והעניין. כמובן, כל אלו העיסוקים גזלו ממנו זמן רב ויקר עד מאוד, אך הוא ידע והכיר, שאם הוא לא יכנס בעסקנויות אלו, אף אחד לא יטפל בהן, ויישארו בני ישראל במצוקתם וצרתם!

בהזדמנות אחת נשאל על ידי כמה תלמידי חכמים בעירו, שלא ראו בעין יפה את העובדה, שהוא מבטל מתורתו ועבודתו הגדולה בשביל עסק העם: "מדוע מרבה הרב כל כך לעסוק בגמילות חסדים, הגורמת ביטול תורה? ומדוע דוחה הרב זה מפני זה?". הם הכירו וידעו עוצם גאונותו הנפלאה, שהיה גאון אדיר בכל מכמני התורה, "וכי לא עדיף באותו זמן להרביץ תורה לעדרים, ולהשקות מים לצמאים לדבר השם?", תמהו.

ענה להם הרב בחן פקחותו: "מפרשתנו (היה זה בפרשת ניצבים) אוכיחה, שהיא פותחת: 'אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם, ראשיכם שבטיכם וכו', מחוטב עציך עד שואב מימיך', מה היא ההפלגה למן חוטב עציך ועד שואב מימיך, וכי מה בין חוטב עצים לשואב מים, הלא שניהם שווים באותה דרגה, והיה לו להפליג מגדול ועד קטן, אבל החוטב והשואב דרגתם שווה?

"ברם, 'חוטב עציך' רומז לחוטבים 'עצות' לישראל ('עציך' מלשון עצה), ומסייעים לפניהם במצוקתם בעצה ובברכה, ואילו 'שואב מימך', רומז אל השואבים מבארה של תורה, אין מים אלא תורה (ב"ק יז.), ומשקים אותה לעדרים.

"ועתה ראו נא את אשר הקדים הכתוב, והפליג מגדול ועד קטן: 'מחוטב עציך', הוא הגדול והחשוב יותר, שמשיא עצות בסיוע ובעזרה לנבוכים ונאנקים, ועד  'שואב מימך', שהיא המדרגה היותר קטנה, שמלמד תורה לישראל, אבל אינו עוזר ומסייע להם במה שמציק להם באמת, ודו"ק".

מעין טיב מעשה זה, סיפר מרן הרב הקדוש בעל 'ויואל משה' מסאטמאר זצוק"ל, על הרב הקדוש רבי שלום קאמינקער זצוק"ל, תלמידו הנאמן של הרב הקדוש רבי נפתלי מרופשיץ זצוק"ל.

פעם אחת היה יושב לפני רבו הקדוש ברופשיץ, בימים שלפני ראש השנה, בעת שצבאו הקהל על פתחו בבקשת ברכת השנים, כנהוג בחצרות החסידים (פראווען). רובם היו יהודים פשוטים, שבאו בדבר עצה וברכה בענייני פרנסה וגשמיות ושאר הבלי עולם הזה. האחד ביקש הצלחה במסחר… השני על העיזים בדיר שתתנה חלב בשפע… והשלישי על התבואה, או על הפרות שתתרבינה ברפת… וכן על זה הדרך.

הרב הקדוש מקאמינקא היה ידוע בקפדנות אש קדשו. כראותו על מה גוזלים זמנו של הצדיק בימים עליונים ונשגבים הללו, בדברי הדיוטות פחותים ומגושמים, חרה לו על כך, והביע צערו בפני רבו הקדוש: "למה לו לבטל את זמנו בחלוקת ברכות על הבלי עולם הזה? וכי לא עדיף לעסוק עמהם בעניינים רוחניים עילאיים בתורה וביראת שמים, ולמה לבזבז הזמן בשביל הבלים?"

על אתר ענה לו הראפשיצער בחכמתו: "הלא על כך העידו חכמינו ז"ל (מגילה טו.): 'אל תהי 'ברכת הדיוט' קלה בעיניך'- הברכה על דבר 'הדיוט' מהבלי עולם הזה לא תהא קלה בעיניך ולא תזלזל בה! שאם בעיניך נראית קלה וטפלה, עבורם היא חשובה ביותר! ומתקרבים בעקבות אותה ברכה- באלו הימים המקודשים- לה' ולתורתו ולעבדיו הצדיקים".

(מתוך טיב המעשיות)