היום נלמד: ההרחקה בין בשר לדגים
יום שני כ"ז חשון תשע"ז
האם צריך לרחוץ את הידים בין הדגים לבשר?
חכמינו ז"ל אמרו שאכילת בשר ודג יחד עשויה לגרום למחלת הצרעת. וכך נפסק בשולחן ערוך - שצריך להזהר שלא לאוכלם יחד. ויתֵרה מזו, האוכל בשר ודג בזה אחר זה, צריך לאכול ולשתות מעט, או לאכול דבר השרוי במשקה, כדי לנקות את פיו. ואם ידיו נגעו במאכל הראשון, צריך גם לרחוץ את ידיו במים בין שני המאכלים. ורחיצה זו אינה צריכה להֵעשות בכלי, ודי ברחיצת האצבעות עד הפרק השני, אלא אם כן נגעו ידיו במאכל מעבר לפרק השני. ומנהג האשכנזים שלא לרחוץ את הידים, משום שהשתנו הטבעים, ויתכן כי בזמננו אין סכנה בדבר, אולם אף למנהגם יש לאכול ולשתות בין הבשר לדג; ויש שכתב שדי בשתיה. [סימן קעג, סעיף ב, ס"ק ג, ד ו־ו, ושעה"צ ס"ק ב; ביאורים ומוספים דרשו, 8; וראה שם, 2]
האם צריך להגעיל כלי שבישלו בו בשר ודגים יחד?
כאמור, אכילת בשר ודג יחד יש בה סכנה. אולם, מותר לשנים לאכול יחד בשר ודגים על שולחן אחד, ויש שכתב שיש להחמיר ולהניח דבר מה ביניהם לסימן ולהיכר, שלא יבואו לאכול בשר ודגים יחד, וכל שכן שראוי לאדם הסועד לבדו שלא יעלה הבשר והדגים יחד על השולחן. ויש שכתב שמותר להעלותם על שולחן אחד, ושכן המנהג, והוסיף שיש המחמירים בדבר. ואין לבשל בשר ודג יחד בכלי אחד. ואם עבר ובישל, יש אומרים שהכלי צריך הגעלה, ויש אומרים שֶׁדי בשהייה מעת לעת, אשר בכך נפגם הטעם ה'בלוע' בכלי. ויש שהכריע שבכלי שאי אפשר להגעילו יש להקל, ובשאר הכלים יש להחמיר. ועוד נחלקו הפוסקים אם מועיל 'ביטול בשישים' בענין זה, אשר טעמו משום סכנה. [סימן קעג; ביאורים ומוספים דרשו, 3-4]
שתית ללא ברכה - האם תוכל לברך לאחר השתיה?
מי שלגם מכוס משקה ללא ברכה, ונזכר טרם שבלעו, ראוי שיפלטנו; אך מעיקר הדין רשאי לבולעו, כדי שלא יִפָּסֵד המשקה לחנם. ואם הכניס לפיו רק מעט מהמשקה, באופן שיכול לברך כשהמשקה בפיו, יעשה כן. ואם בלע את המשקה ללא ברכה, ראוי שיברך 'שהכל' על איזה מאכל או משקה, כיון שיש אומרים שחובתו לברך אף לאחר שבלע, והברכה חלה למפרע. ואם הכניס מאכל לפיו ללא ברכה, ונזכר טרם שבלעו - אם מדובר במאכל שאם יפלטנו לא יִמָּאֵס מאכילה, יפלטנו ויברך עליו, כדי שיהא פיו ריק בשעת הברכה, ובכך יתקיים הכתוב: "יִמָּלֵא פי תהלתך"; ואם מדובר במאכל שאם יפלטנו יִמָּאֵס מאכילה, או שנמצא בחברת אנשים ומאוס הדבר לפלוט את המאכל לעיניהם, יזיז את המאכל לקצה פיו ויברך. [סימן קעב, סעיף א-ב, ס"ק א, ב, ה, ו־ז, וביה"ל ד"ה ואינו; ביאורים ומוספים דרשו, 3 ו־7]