לפני כשלושים שנה אחר שהתרבו חילולי שבת ברבים רח"ל, יצאו גדולי ישראל בקריאה לצאת לתפילות מוסף ברחובה של עיר כאות מחאה המונית.
למחרת, ביום ראשון, אמר מו"ר המשגיח רבי שלמה וולבה בישיבה: "אף אני יצאתי בהוראת גדולי ישראל להתפלל ברחובה של עיר, אך התעוררתי לחשוב מי אני שעומד וזועק נגד הנוסעים בשאט נפש ורומסים את כבודה של השבת. אמנם ודאי שלא חרבה ירושלים אלא על שחיללו בה את השבת (שבת שם) וברוך ה' אני לא נוסע, ולא מחלל כך את כבודה של השבת. אך שאלתי את עצמי, האם אני נזהר לשומרה כיאות, האם אני חס על כבודה בשלמות, האם אני מסיר דאגה מלבי ביום השבת לגמרי".
והוסיף ואמר שמי שלומד מוסר, חושש ממחאות העלולות ליצור בליבו את ההרגשה שהוא שומר ומכבד את השבת בשלמות ו'שלום עלי נפשי'.
והרי מביא המשנה ברורה (הקדמה לחלק ג) בשם ה'יערות דבש' כי כל שלא לומד הלכות שבת ויודען על בוריין, בוודאי ייצא תחת ידו איסור בהלכות כורך או חזרה ועוד. ואומר הירושלמי (שבת טו, ג) "אמר רבי חנינא מדוחק התירו לומר שלום בשבת" הרי לנו כמה צריך להיזהר אף בדיבור המותר.
שמירת השבת לא מסתכמת רק בשמירת האיסורים הברורים, אלא בקיום כל הלכותיה ודקדוקיה ושמירת כבודה ועינוגה כיאות. עלינו לעורר עצמנו מהמחאה הזו, לפשפש בשמירת השבת האישית של כל אחד ואחד.
אמר המשגיח ציס"ע רבי יחזקאל לווינשטיין: הדרך לחוש בהרגשת קדושת השבת – ב'עיון תפילה'
בשבת, כשישים לבו למה שאומר בברכות 'אתה קדשת', 'תכנת שבת', 'אתה אחד… ומי כעמך ישראל גוי אחד'. בכל תפילות השבת, יתעורר ליבו לחוש ברגשי קדושת השבת המרוממת.
כיבוד אב בשבת כ-613 בחול
החפץ חיים אומר (לב אליהו א 86) שדברי הירושלמי (נדרים ג, ט) ששקולה שבת כנגד כל התרי"ג מצוות, אין פירושו שרק שמירת השבת שקולה כנגד תרי"ג מצוות, אלא כל מצוה ומצוה שאדם מקיים בשבת, שקולה כתרי"ג מצוות.
ברכת 'אשר יצר' בשבת שקולה כ 613 פעמים ברכת 'אשר יצר' ביום חול. כיבוד הורים בשבת, שקול כאילו כיבדם ביום חול 613 פעמים.
מעתה עלינו לחשב כמה זוכה האדם בלימוד התורה בשבת: מצות תלמוד תורה שקולה כתרי"ג. בדקה ניתן לקיים מאתיים מילים של לימוד תורה, ובשבת כל החשבון הזה נכפל בתרי"ג, יוצא יותר מ-75 מיליון מצוות לכל דקה של לימוד (613X200X613=75,153,800)
ואם לומד מתוך שמחה על הזכות הגדולה שנפלה בחלקו להיות מעובדי ה', נכפל הסכום העצום באלף, כפי שכותב הארחות צדיקים (ט) ששכר "העושה מצוה בשמחה, גדול אלף ידות יותר מהמקיימה שלא בשמחה" (X1000175,153,800), והם מיליארדים רבים של מצוות שמקיים הלומד דקה אחת בלבד בשבת מתוך שמחה. זהו חשבון פשוט אשר כל אחד יכול להגיע אליו, ואף כל אחד ואחד יכול לקיימו ולהשיגו ברגע אחד בלבד.
אם רק נחשבן ונפנים זאת, לא יהיה לנו צד שלא לעסוק ולעמול עוד ועוד בתורה. ובוודאי שעל אותן מצוות רבות אף ניתן שכר רב ועצום, וכפי שאנו אומרים באותה משנה "אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא".
('שואלין ודורשין', גיליון 287, אח"מ קדושים תשפ"ג)