היום נלמד: הנאה ממשמשי עבודה זרה
יום רביעי כ"ז באב תשע"ו
כיצד ניתן להתיר בהנאה חפץ המשמש לעבודה זרה כיצד?
חפץ המשמש לעבודה זרה, כגון כלי איחסון לעבודה זרה, או תכשיט המשמש כנוי לעבודה זרה, אסור בהנאה. ואם הגויים ביטלו את החפץ משימושו זה, כגון שהסבו אותו לשימוש אחר, או שמכרוהו - הריהו מותר בהנאה, אולם אסור להשתמש בו לצורכי מצוה. וחפץ המשמש עובדי עבודה זרה בשעת עבודתם, אך אין לו שייכות לעבודה זרה עצמה, כגון ספסל בבית תִּפְלָתָם שמיועד רק לישיבה ולא לנוי - מותר בהנאה, ואף לצורכי מצוה. [סעיף יא, ס"ק מה-מו, וביה"ל ד"ה נרות]
מדוע מותר להשתמש במוצר שמודפס עליו כיתוב המייעד אותו לעבודה זרה?
יש מבתי החרושת בחו"ל שמייצרים נרות, או מוצרים אחרים, ומדפיסים עליהם כיתוב המורה על כך שהמוצר מיועד לעבודה זרה. וכתבו הפוסקים שמותר להשתמש במוצרים אלו אף לצורכי מצוה, כיון שבית החרושת מדפיס את הכיתוב רק לצורך הגדלת המכירות. ואף לוּ היו מייצרים זאת לשם עבודה זרה ממש, אין זאת אלא 'הזמנה' של החפץ לעבודה זרה, וכלל הוא בידינו: "הזמנה לאו מילתא היא", דהיינו שאינה בכחה להחיל איסור על החפץ. [ס"ק מד; ביאורים ומוספים דרשו, 48]
האם מותר לקשט חתן וכלה בתכשיטי ספר התורה?
בעבר היו שהניחו בראשי החתנים את אחד מתכשיטי ספר התורה, והיו שקישטו את הכלות בכלי כסף וזהב של בית הכנסת. וכתבו הפוסקים שאסור לעשות כן, אלא אם כן התנו מראש בשעת הקדשת התכשיטים והכלים שישתמשו בהם גם לצרכים אלו. כמו כן, היו שנהגו לפרוס את הפרוכת כחופה לחתנים וכלות; ויתכן שהקלו בכך משום שמאחר וכך היה המנהג הקבוע, הרי זה כאילו התנו מראש שיהיה מותר להשתמש בפרוכת לצורך זה. [סעיף י וס"ק מב; ביאורים ומוספים דרשו, 47]