האם מותר ללחוץ על חשוד להודות במעשה המיוחס לו?
הצטרפו אלינו ללימוד היומי בספר חפץ חיים
בסעיפים הקודמים למדנו, שגם לשון הרע שיש בו 'דברים ניכרים ממש' שהוא אמת, מותר רק להאמין לו [אם אין במה לדון לכף זכות], אך לא לספרו לאחרים, וגם אסור לסמוך על היתר זה להפסידו בממון או להכותו.
בסעיפים הנלמדים היום (כלל ז' סעיפים יג-יד) ממשיך ה'חפץ חיים' בענין זה וכותב: "ולפעמים ניתן רשות לבית דין מפני צורך שעה, כגון שאחד בא לצעוק לפניהם על דבר גניבה… והוא משׁער בוודאי בדברים הניכרים ממש שפלוני גנב ממנו החפץ, וגם הבית דין רואים את הדברים הניכרים או שעדים העידו לפניהם על הדברים הניכרים, ניתן להם רשות להכותו. אבל ליחיד, או אפילו לבית דין – רק שלא נתברר להם הדברים הניכרים כי אם על ידי התובע – לא ניתן רשות הזה".
הדברים מצויים ונוגעים למעשה, במקרים שמתעורר אצל אדם חשד, מחמת אומדן כלשהו, על פלוני שגרם לו היזק, והוא מחליט לעשות דין לעצמו – לתפוס ממנו ממון, או ללחוץ עליו באמצעים אחרים. בדברי ה'חפץ חיים' מבואר שהדבר אסור, וכפי אחת הדוגמאות שהוא מביא לכך (באר מים חיים ס"ק ל): "…שהיה לו היזק גדול בעיסקא, ויצא קול על אחד שהוא עשה לו ההיזק הזה, ויש על זה דברים ניכרים ממש, מכל מקום אסור לתפוס ממנו ממון אפילו שלא בעדים בשביל זה, כל זמן שלא נתברר הדבר, רק יכול לתובעו שילך עמו לדין".