יום חמישי ד' באב תשע"ז
באיזה מקרה מועיל ביטול שותפות לחידוש השותפות?
כפי שלמדנו, ישראל וגוי השותפים בעסק שבו הם עובדים בתורנות לפי ימים – עליהם לסכם בשעת יצירת השותפות שהעבודה והרווחים של יום השבת ישתייכו לגוי, וכנגדם, העבודה והרווחים של יום אחד מימות החול ישתייכו לישראל. ואם לא סיכמו כן בשעת יצירת השותפות – אם מדובר בעסק שהקימו בעצמם, יבטלו את השותפות כדיני ביטול שותפות, וישובו ויחדשו את השותפות, ובשעת חידוש השותפות יסכמו ביניהם כנ"ל. ואם מדובר בעסק שלא הקימו בעצמם, אלא קנאוהו מאדם שלישי, ניתן 'לתקן' את הענין על ידי שהמוכר ישיב להם את דמי המכירה, ויקנה להם את העסק מחדש, ובשעת הקנייה המחודשת יסכמו ביניהם כנ"ל. אולם, הקנאת הזכויות של היום שבו יעבוד כל אחד לבדו, דהיינו שהישראל יַקנה לגוי את זכויות יום השבת, והגוי יַקנה לישראל את זכויות היום שכנגדו – אינה מועילה, מפני 'מראית העין', שיחשדו הרואים שהגוי עובד בשבת בשליחותו, כיון שהתנאי החדש שהתנו ביניהם אינו מפורסם. [שו"ע רמה, ג, ומשנ"ב יד; ביאורים ומוספים דרשו, 15]
האם גוי יכול לשמש גם כשותף של ישראל וגם כשכירו לימי השבת?
כאמור, ישראל וגוי השותפים בעסק שבו הם עובדים בתורנות לפי ימים – עליהם לסכם בשעת יצירת השותפות על שייכות יום השבת לגוי, וכנגדו, יום אחד בימי החול לישראל. וקיימת אפשרות נוספת לקיום שותפות זו – שהישראל ישכיר את חלקו בימי השבת לגוי, בין לגוי השותף ובין לגוי אחר, או שישכור את הגוי כפועל שכיר בקבלנות; ואזי יוכל הישראל לקבל את רווחי השבת כרווחי החול, דהיינו, לחלקם בינו ובין שותפו בשווה. אולם, לא יטול הישראל את רווחי השבת בפני עצמם, אלא ב'הבלעה', כלומר: אם משכיר את חלקו לגוי, ישכיר את ימי התורנות שלו הנופלים בשבת יחד עם ימים נוספים מימות החול; ואם שוכר את הגוי בקבלנות, לא יזכיר בסיכום העבודה את יום השבת, אלא יסכם עמו באופן כללי, שכנגד כל סכום מסוים שיכניס כרווח לעסק, יקבל בשכרו סכום מסוים. ואין לחשוש ל'מראית העין', שיחשדו הרואים שהגוי עובד בשבת בשליחות ישראל, כיון שידוע שיש לְגוי חלק בעסק זה. ובכל מקרה, יש להקפיד שלא לדבר עם הגוי בשבת עצמה בעניני העסק. [שו"ע רמה, ג, ומשנ"ב טו; וראה שעה"צ יב]
האם מותר לישראל לרכוש את רוב המניות בחברה הפועלת בשבת?
רשאי ישראל לתת לגוי כסף לסחור בו עבורו, או לתת לו סחורה למכור עבורו. ואף שהגוי עוסק במסחר גם בשבת, רשאי הישראל להנות גם מרווחי השבת, כיון שלא מוטל על הגוי לעסוק במסחר דווקא בשבת, והוא הבוחר לעסוק בשבת, ואין זה בשליחותו של ישראל. וכמו כן, אין חשש ל'מראית העין', שיחשדו הרואים שהגוי עובד בשליחותו, שהרי לא ניכר שהעיסוק במסחר הוא לצורך ישראל. וכן אין חשש לאיסור 'שכר שבת', שהרי הישראל מקבל את רווחי השבת ב'הבלעה' עם שאר הרווחים. וכמובן, כל ההיתרים האמורים, אינם אלא כשהגוי אכן בוחר מדעת עצמו לעסוק במסחר בשבת, ואינו עושה כן בהוראת הישראל. ואם 'יום השוק' של מסחר זה שבו עוסק הגוי עבור ישראל, מתקיים בשבת, הרי זה כאילו הורה הישראל לגוי לעבוד בשבת, ואסור. ורכישת מניות בחברה המנוהלת על ידי גויים ועובדת בשבת – מותרת, ואף אם הישראל ורכש את רוב המניות; ואף אם מנהלי החברה שומעים תמיד לדעתו ולעצתו, אין זה נחשב שהם עובדים בשבת בשליחותו. [שו"ע רמה, ד-ה, משנ"ב יז, יח, כ ו־כא, וביה"ל ד"ה ואם; ביאורים ומוספים דרשו, 18]