היום נלמד: אכילת 'כזית' ו'בְּרִיָּה'
יום שני י"ד ניסן תשע"ז
מהו שיעור 'כזית' המחייב בברכה אחרונה?
כפי שלמדנו אתמול, אין לברך ברכה אחרונה אלא על מאכל בכמוּת של 'כזית' ויותר. מידת הכזית נמדדת ביחס לשיעור 'כביצה', ויש דעות שונות בקשר למדידה, הנעות במידות זמננו בין 17 ל־50 סמ"ק; ויש אומרים שמידת הכזית היא כזית הבינוני שבכל זמן נתון; ולכן האוכל מאכל בגודל של כזית בינוני בן זמננו - שהוא פחות מהשיעור הנמוך ביותר למידת הכזית ביחס לכביצה - ראוי שיוסיף ויאכל עד כזית הנמדד ביחס לכביצה. ובמשקה, אין לברך ברכה אחרונה אלא על כמוּת של 'רביעית' (86-150 סמ"ק, לשיטות השונות) ויותר, אך יש מהראשונים שהסתפקו שמא שיעור המשקה המחייב ברכה אחרונה אף הוא כזית; ויש שכתבו שהשיעור הוא 'כמלוא לוגמיו', או 'כביצה', ולכן ראוי שלא לשתות כמוּת שבין כזית לרביעית בפני עצמהּ. [שו"ע א, משנ"ב ב, י, יא ו־יב, ושעה"צ כח; ביאורים ומוספים דרשו, 17; וראה שעה"צ כז]
האם יתכן שהאוכל גרגיר שומשום חייב בברכה אחרונה?
יש מהראשונים שמסתפקים שמא אכילת 'בְּרִיָּה', דהיינו מאכל בצורתו השלֵמה כפי שנברא וגדל, מחייבת בברכה אחרונה אף כשאין בהּ כזית, מפני חשיבותהּ. ולמעשה, אין לברך על בריה כל עוד אין בה כזית בוודאות, אך יש להמנע מאכילתהּ בפני עצמה. ולבריה נחשב כל מאכל המופיע בשלֵמותו, ואף אם הוא קטן מאד; כגון גרגיר רימון ואוכמניה, ואף גרגירי פרג ושומשום. וגם בקטניות, בהן גדלים כמה גרגירים יחד ב'תרמיל' אחד, ובבוטנים, בהם גדלים כמה גרגירים בקליפה אחת - נחשב כל גרגיר כבריה. וגרעיני חמניות ודלעת וכדומה - יש שהורה שדינם כבריה, ויש שנראה מדבריו שהסתפק בדבר. וצימוק - יש שכתב שיתכן שנחשב כבריה, אף שנחסר מבשר הפרי. ופלח של פרי הדר - יש שהורו שדינו כבריה, ויש חולקים, ויש שהסתפק בדבר. [שו"ע א, משנ"ב ה-ו, ושעה"צ כ; ביאורים ומוספים דרשו, 19-21]
מהי המשמעות ההלכתית שבאכילת חרצני הענבים?
כאמוּר, האוכל 'בריה', שהיא מאכל בצורתו השלֵמה כפי שנברא וגדל, נכנס לספק חיוב ברכה אחרונה. וספק זה אינו אלא כשמכניס את כל המאכל בשלֵמותו לפיו, אך אם ריסקו לפני האכילה, או חילקו לשנים, וכדומה - אף אם בֵּרך עליו ברכה ראשונה בעודו שלם, אינו נחשב לבריה. וכן אם נחסר מהמאכל על ידי בישול וכדומה, אף אם מדובר במאכל שדרך אכילתו היא רק על ידי בישול, אינו נחשב לבריה. וכן אם הוציא מפרי את הגרעין, הגלעין, או החרצן שבתוכו, אף אם מדובר בחלק שאינו ראוי למאכל כלל, איבד המאכל את חשיבותו ואינו נחשב עוד כבריה. אולם, הסרת קליפה קשה שאינה ראויה למאכל, אינה מגרעת את חשיבות המאכל; ואם הסיר את הקליפה הדקה המצויה באגוזים למיניהם, נחלקו הפוסקים אם המאכל נחשב כבריה. [שו"ע א, משנ"ב ז-ט, ושעה"צ כא-כג; ביאורים ומוספים דרשו, 23-24]