יום חמישי ט"ז בחשוון תשע"ט
האם אשה הקרובה ללידה צריכה להתאכסן בשבת בסמוך לבית החולים?
אשה הנוטה ללדת, מוגדרת – משָׁלָב מסוים של תחילת הלידה – כחולה 'שיש בו סכנה', ומותר לחלל את השבת עֲבורהּ אף במלאכה דאורייתא, אלא שלכתחילה יש לעשות את המלאכות בשינוי, כשהשינוי אינו גורם לעיכוב, או כשהצורך במלאכה אינו דחוף, כך שהעיכוב אינו משמעותי. ויש מהראשונים שכתב שמעוברת בחודש התשיעי, תכין מערב שבת את מה שניתן להכין עבור הלידה, כדי למעֵט ככל האפשר בחילול השבת. ויש אומרים שאם הדבר אינו כרוך במאמץ רב, יש להתאכסן בשבתות של החודש התשיעי בסמוך לבית החולים. אולם, יולדת המעדיפה בית חולים מסוים הרחוק יותר מבתי חולים אחרים, בְּשֶׁל הכשרות המהודרת שבו – עליה להתאכסן בסמוך אליו, כיון שסיבה זו אינה מצדיקה את הארכת הדרך בשבת.
[שו"ע של, א ו־ג, משנ"ב א ו־ה, (וראה שם, ט); ביאורים ומוספים דרשו, 1 ו־7; וראה ארחות שבת כ, פח]
האם בכל מצב מותר להצטרף ליולדת לנסיעה בשבת?
כאמוּר, יולדת מוגדרת – משָׁלָב מסוים – כחולה 'שיש בו סכנה'. והורוּנו חכמינו ז"ל שאם הלידה מתרחשת בלילה, והמקום חשוך, יש להדליק בו אור; משום שאם לא כן אין דעתה של היולדת מיושבת, כיון שהיא פוחדת שמא מחמת החושך לא יוכלו לעשות את הנדרש עבורה כראוי, ופחד זה עלול להביאהּ למצב של סכנה. וכן מותר לבעלה של היולדת, או מלווה אחר, להצטרף אליה לנסיעה בשבת לבית החולים, גם כאשר הדבר כרוך באיסור; ואף רצוי לעשות כן, מפני שיש בכך ישוב הדעת ליולדת. ואם היולדת אומרת שאינה זקוקה לליווי – נחלקו הפוסקים אם מותר ללוותה. ובנוגע ל'תומכת לידה', המסייעת ליולדת בעת הלידה – יש שכתבו שבכל מקרה יש לדון לגופו, ולכן יש לשאול שאֵלת חכם עבור כל יולדת הרוצה בכך.
[שו"ע של, א, ומשנ"ב ג-ד; וראה ביה"ל ד"ה ומדליקין; ביאורים ומוספים דרשו, 4]
אֵילו חפצים מותר להוציא חוץ לתחום בעת יציאה לצורך פיקוח נפש?
חכמינו ז"ל אסרו על האדם להתרחק בשבת יותר מאלפיִם אמה (912-1,152 מטר, לשיטות השונות) מהמקום בו שהה ב'בין השמשות' שבכניסת השבת, ואיסור זה נקרא 'תחומין'. ויש אומרים שהתרחקות של שנים עשר 'מיל' (10.94-13.82 ק"מ), אסורה מדאורייתא. איסור תחומין חל אף על חפצי האדם, דהיינו, שאסור להרחיקם בשבת יותר מאלפיִם אמה מהמקום בו שהו בעליהם ב'בין השמשות' שבכניסת השבת. והיוצא אל מחוץ לתחום לצורך 'פיקוח נפש' – יש שכתב שאינו צריך להסיר מעליו את הבגדים שאינם הכרחיים לו, כיון שההיתר לצאת מחוץ לתחום שחל עליו, חל גם על חפציו; וכשאין איסור 'הוצאה' בדבר, רשאי גם לישא בידיו חפצים שלו. יש שהסתפק בדבר. ויש אומרים שאסור להוציא אף חפצים שלו, כל שאינם נדרשים לצורך פיקוח נפש.
[משנ"ב של, ב ו־ט; ביאורים ומוספים דרשו, 2]