יום שלישי ט"ז בתשרי תשע"ט
גוי הביא חפץ ממקום שהישראל יכול ללכת לשם – האם החפץ נאסר בהנאה?
כפי שלמדנו, גוי שהביא חפץ מרשות הרבים לרשות היחיד בשבת עבור ישראל – אסור להשתמש בו בשבת, וכן במוצאי שבת עד 'כדי שיֵעשה'; ואם הביא חפץ דרך רשות הרבים דרבנן, או מחוץ לתחום – אסור השימוש בו רק למי שהחפץ הובא עבורו.
ויש מהראשונים שמתירים להשתמש בחפץ שימוש כזה שהיה באפשרותו של ישראל להשתמש במקומו הראשון של החפץ ללא חילול שבת; וכגון שהגוי הוציא מאכל מרשות היחיד לרשות הרבים, והיה באפשרותו של ישראל ללכת למקום שבו מונח המאכל ולאוכלו שם. וטעם ההיתר, משום שלדעתם אין זה נחשב להנאה ממלאכת הגוי.
אולם, דעת רוב הראשונים אינה כן, ולכן אין להקל ולהשתמש בחפץ אלא כשהובא דרך רשות הרבים דרבנן, וכדומה; ואף זאת – רק במוצאי שבת, ואילו בשבת עצמה, אין להשתמש בו כי אם ל'צורך גדול', או לצורך שבת.
[שו"ע שכה, י, ומשנ"ב נג-נו, ושעה"צ נג-נד]
גוי הביא חפץ משכוּנה שמסוכן לישראל להסתובב בה – האם הוא מותר בהנאה?
כאמוּר, חפץ שהביא הגוי עבור ישראל דרך רשות הרבים דרבנן, אם היה באפשרותו של ישראל זה ללכת למקומו הראשון של החפץ ללא חילול שבת, מותר לו – במצבים ובתנאים מסוימים – להשתמש בו במקומו הנוכחי.
אולם, אם קיימת איזו מניעה צדדית שמחמתה לא היה הישראל הולך למקומו הראשון של החפץ, למרות שאינה קשורה לאיסורי שבת; וכגון שהדרך מסוכנת – אסור לו להשתמש בחפץ במקומו הנוכחי.
וכן אם יש באפשרותו להשתמש בחפץ זהה לחפץ שהביא הגוי, אך אין באפשרותו ללכת למקומו הראשון של החפץ, כך שבפועל לא הועיל לו הגוי בהבאת החפץ, אלא שבחפץ מסוים זה שהביא הגוי לא היה באפשרותו להשתמש ללא מלאכת הגוי – אסור לו להשתמש בחפץ. וכגון: אם הביא הגוי מים מחוץ לתחום עבור ישראל, ובמקומו של הישראל מצויים מים בשפע – אסור לו לשתות את המים שהביא הגוי.
[משנ"ב שכה, נה-נו; וראה שעה"צ נב ו־סא]
באיזה מקרה מותר לכתחילה לומר לגוי לעבור על מלאכת 'הוצאה'?
בהמשך לאמוּר: חפץ שיש באפשרותו של ישראל להשתמש בו במקום שבו הוא נמצא, יש מהראשונים שמתירים אף לומר לכתחילה לגוי להעבירו למקום אחר דרך רשות הרבים דרבנן, כדי שיוכל הישראל להשתמש בו שם, כשיש בדבר צורך כלשהו לשימוש בשבת.
ולירא שמים ראוי להחמיר בדבר; ואין להקל ב'אמירה לגוי' באיסור דרבנן אלא ל'צורך גדול', או לצורך מצוה מובהק; וכגון – הבאת יין לקידוש, או הבאת תבשיל חם שהוכן לסעודת שבת, (ויתכן שגם יֶתֶר צורכי סעודת השבת בכלל זה).
ואף המֵקל, לא יקֵל אלא כשמדובר בחפץ שקשה מעט 'להסתדר' בלעדיו בשבת, וכדומה; ובכל מקרה, אין להקל בדבר דרך קבע, אלא באקראי בלבד. וכמו כן, יש להזהר שלא ימסור ישראל את החפץ ליד הגוי, ולא ימסור הגוי את החפץ ליד ישראל, כדי למנוע חשש של השתתפות הישראל במלאכת ה'הוצאה'.
[שו"ע שכה, י, משנ"ב נז-סג, ושעה"צ נד; ביאורים ומוספים דרשו, 50-51